פס"ד בתביעה לפינוי ולתשלום דמי שכירות ראויים

המדובר בתביעה לפינוי ולתשלום דמי שכירות ראויים.

הרקע הצריך לעניין:

1. הצדדים הם אחים, שניים מתוך תשעה ילדים שנולדו להוריהם המנוחים.

    

2. בשנות ה- 50 של המאה הקודמת התיישבו ההורים המנוחים בנחלה מס' XX (הכוללת שתי חלקות) במושב XXX (ולהלן: "הנחלה") שזכויות בר הרשות בה רשומות ברשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") עד כה על שם האב המנוח. עם התיישבותם בנחלה התגוררו ההורים המנוחים בבית הסוכנות שהיה בנוי על הנחלה (ולהלן: "בית הסוכנות") ועובר לשנת 1980 סיימו בניית בית למגורים (ולהלן: הבית"). זמן קצר לאחר מכן נפרדו ההורים המנוחים זמ"ז. האם המנוחה נותרה לגור בבית עד למועד פטירתה ביום 27.6.12, ואילו האב המנוח התגורר עד למועד פטירתו ביום 12.3.97 בבית הסוכנות. לאחר גירושיה בשנת 1988 עברה הנתבעת להתגורר עם האב בבית הסוכנות והיא נותרה לגור בו גם לאחר פטירתו ובו היא גרה עד היום.

    

3. ביום 4.11.97 ניתן צו קיום לצוואת האב המנוח (מיום 19.7.96) בה ציווה לנתבעת את כלל רכושו וזכויותיו במקרקעין ובמטלטלין ובכלל זה "בית בXXX ואדמה לידו".

    

4. ביום 7.3.12 עתרה האם המנוחה בתביעת פינוי כנגד הנתבעת (תמ"ש XXX). המנוחה נפטרה (ביום 27.6.12) בטרם התבררה התביעה, שנמחקה ביום 29.10.13.

    

5. ביום 23.4.14 עתר אחי הצדדים ז' בתביעה כנגד יתר אחיו (ביניהם גם הצדדים) להצהיר עליו כבן ממשיך בנחלה ולפנות מהנחלה את האחים המתגוררים בה (תמ"ש XXX). בפסק דין מיום 27.3.17 נדחתה התביעה על כל ראשיה (להלן: "פסק הדין").