פס"ד בתביעה להכיר בדירה שרשומה רק על שמו של אחד מבני הזוג כדירה משותפת

לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו דירה אשר הזכויות בה רשומות על שם הנתבע בלבד שייכת לשני הצדדים, המבוססת על טענות התובע בעניין השקעותיו בדירה, כוונת הצדדים ואופי הקשר ביניהם כשלשיטת התובע הצדדים חיו כבני זוג ידועים בציבור וניהלו חיי שיתוף.

א. רקע עובדתי:

1. התובע הוא אזרח ותושב ישראל, והנתבע הוא אזרח ותושב [מדינה אחרת, להלן בעותק לפרסום: א']. שני הצדדים הם עורכי דין וכל אחד מהם עוסק במקצועו ומנהל את חייו במדינה בה הוא מתגורר.

    

2. בתקופה שמשנת 2009 ועד חודש אפריל שנת 2021 ניהלו התובע והנתבע קשר אשר אופיו שנוי במחלוקת ביניהם. לטענת התובע, הצדדים הכירו בראשית שנת 2009 והחל מחודש מרץ באותה שנה הם ניהלו קשר של בני זוג ידועים בציבור. לעומת זאת, לטענת הנתבע, מערכת היחסים בין הצדדים הייתה בעיקרה של חברים הנהנים להיפגש מעת לעת לבילוי משותף, הם לא ניהלו "קשר זוגי במשמעותו הרגילה" (סעיף 4 לכתב ההגנה), לא ניהלו משק בית משותף ולא חיו כבני זוג ידועים בציבור.

    

3. ביום 00.00.2009 חתם הנתבע על חוזה לרכישת דירה הנמצאת ב [ישראל] --- (להלן: הדירה). הזכויות בדירה נרשמו במלואן על שם הנתבע.

    

4. עם קבלת החזקה בדירה עבר התובע להתגורר בה, והוא ממשיך לגור בה מאז עד עצם היום הזה, משך כ- 13 שנים.

    

5. הדירה נרכשה תמורת סך של 1,500,000 ₪. אין מחלוקת כי מתוך סכום זה, סך של כ- 500,000 ₪ שולם על ידי הנתבע ממקורותיו, בין מכספים שהיו ברשותו בין מכספים שקיבל מבני משפחתו ובין מהלוואות שנטל. היתרה שולמה באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתה בסך של 1,050,000 ₪ שנטל הנתבע מבנק לאומי למשכנתאות (להלן: המשכנתה). כפי שיפורט להלן, התובע טוען כי הוא לבדו משלם את מלוא החזרי המשכנתה לאורך כל השנים. לעומת זאת הנתבע טוען כי הוא זה אשר משלם את כל החזרי המשכנתה, בעוד התובע משלם לו דמי שכירות עבור מגוריו בדירה.