פס"ד בתביעה ל"מתן צו מניעה קבוע"

1. התביעה שבפני הינה ל"מתן צו מניעה קבוע" שהגישו התובעים כנגד הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). בתביעתם עתרו התובעים לכך שבית המשפט יורה לנתבעת להימנע מלבצע פעולת רישום צו הירושה של אמם המנוחה של הצדדים בלשכת רישום המקרקעין, וזאת על מנת לאפשר להם לרשום את זכויותיהם על פי ייפוי כוח שניתן להם על-ידי אמם המנוחה.

רקע

2. התובעים והנתבעות הינם ילדיהם של מר א.מ. ורעייתו הגב' א. מ..
3. בשנת 1973 נפטר האב א.מ. (להלן: "האב המנוח"). כעשרים וארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1997, נפטרה האם א.מ.(להלן: "האם המנוחה").
4. ביום 15.9.10 ניתנו ע"י בית משפט זה (כב' השופטת גרינוולד) צווי ירושה לאב ולאם, בהם נקבע כי שבעת הילדים הינם יורשי האב והאם, כך שכל אחד מהם יורש 1/7 מעיזבונו של כל אחד מההורים.
5. מכוח היותו יורש על פי צו קיום צוואה ירש האב המנוח מר א.מ., מאביו י. מ., (להלן: "הסב המנוח") זכויות בחלקות קרקע מסוימות בטירה (להלן: "המקרקעין").
6. יצוין כי התובע 2 הינו חסוי, והתביעה הוגשה בשמו על-ידי אשתו, שמונתה כאפוטרופא עליו. התובעים 4.1-4.3 הינם בניו של בן המנוחים מ.א.י.מ., שנפטר ביום 11.12.06.

טענות הצדדים

7. כבר עתה יצוין כי כתב התביעה הינו קצר ולקוני ואף הסעד המבוקש בו אינו מוגדר די הצורך.
8. לטענת התובעים בכתב תביעתם, אמם המנוחה ירשה בחייה מחצית מזכויות אביהם המנוח במקרקעין. התובעים טוענים כי עוד בחייה ויתרה האם המנוחה על זכויותיה במקרקעין הנ"ל והעבירה אותם לתובעים באמצעות ייפוי כוח אשר נחתם ביום 2.4.91 בפני הנוטריון חוסני עירקי (להלן: "ייפוי הכוח של האם").

נטען כי מאחר שצווי הירושה הוצאו לאחר פטירתם של שני ההורים, לא צוין בצו הירושה של המנוח חלקה של האם המנוחה בירושתו.

לטענתם, על אף שהודיעו לנתבעת על קיומו של ייפוי הכוח של האם, בכוונתה לרשום את צווי הירושה תוך התעלמות מהזכויות שהוענקו להם על פי ייפוי הכוח של האם ובכך לנשל אותם מזכויותיהם.

התובעים בחרו להגיש תביעתם כנגד הנתבעת בלבד, שכן לטענתם הם חוששים שהיא תפעל לרישום צו הירושה של האם המנוחה. שתי האחיות צורפו כ"נתבעות פורמאליות" בלבד.

9. לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, יש לדחות את תביעתם של התובעים על הסף מפאת התיישנות, מאחר וייפוי הכוח עליו הם מבקשים להסתמך נחתם לפני למעלה מעשרים שנה, ובחלוף הזמן לא פעלו התובעים לרישום זכויותיהם כנטען.

נוסף על כך, טוענת הנתבעת כי במהלך השיחות שניהלו האחים בעבר באשר לאופן חלוקת הירושה מעולם לא הזכירו את קיומו של ייפוי הכוח, ולמעשה רק כאשר קיבלה לידיה את כתב התביעה ראתה אותו לראשונה. לטענתה, התובעים פעלו בחוסר תום לב ובשיהוי רב.

עוד טענה הנתבעת כי גם האם המנוחה מעולם לא סיפרה לה אודות קיומו של ייפוי הכוח. לטענתה, מדובר בייפוי כוח מזויף ולא אותנטי. אף לו יתברר שאכן מדובר בטביעת האצבע של האם המנוחה, טוענת הנתבעת כי טביעת האצבע הושגה במרמה, או תוך ניצול חולשתה של המנוחה, שכן היא לא ידעה קרוא וכתוב ואף לא ידעה את השפה העברית.

הנתבעת טענה כי נפלו פגמים מהותיים בייפוי הכוח, הפוגעים בתקינותו ובכשרותו. כך למשל ייפוי הכוח לא נתמך בתצהיר או בהסכם מתנה המעיד על התחייבות המנוחה להעניק לתובעים זכויות במקרקעין, ייפוי הכוח ערוך בשפה העברית ולא נרשם בו כי תוכנו תורגם למנוחה לשפה הערבית והנוטריון שבפניו נחתם ייפוי הכוח נפטר והוא לא השאיר העתקים של ייפוי הכוח שיעידו על אמיתות וכנות העסקה. על כן לטענת הנתבעת יש לפסול את ייפוי הכוח.