פס"ד בשלושה ערעורים שאוחדו על שומות של פקיד שומה כפר-סבא

1. שלושה ערעורים על שומות שהוציא המשיב למערערים: למערער – לשנים 2004-2006 (עמ"ה 1280/09) ולשנת 2009 (עמ"ה 38139-11-12), למערערת – לשנים 2005-2006 (עמ"ה  26083-05-11).

            הדיון בשלושת הערעורים אוחד (החלטותי מיום 25.3.12 ומיום 4.2.13).

רקע עובדתי

2. המערערים, שהיו בעבר גם בני זוג, היו בעלי מניותיה של חברת מיס אל אופנה עלית לנשים 1992 בע"מ (להלן – מיס אל), שעסקה ביבוא בגדים ומכירתם באמצעות רשת חנויותיה.

            המערער החזיק ב-60% ממניות החברה, המערערת ב- 40% מהמניות.

            המערערים גם עבדו כמנהלים בחברה ומשכו ממנה משכורת.

3. בשנת 1999 פרץ סכסוך בין המערערים ומיס אל ובין הספק העיקרי שלהם, שתי חברות גרמניות בבעלותו של נתן גוטסדינר (להלן – הספק), שהינו גם בן דודה של המערערת.

            בחודש אוגוסט 1999 הגיש הספק תביעה בישראל  נגד מיס אל ונגד המערערים שערבו לחובותיה כלפיו בסך של כ-14 מיליון ₪ (נספח א' לתצהיר המערער).

4. ביום 1.1.03 מכרה מיס אל את כל המלאי והפעילות העסקית שלה לחברת אמיקה בע"מ (להלן – אמיקה), שבעלי מניותיה הם בתו של המערער, רונית רביבי (60% מהמניות) ובנה של המערערת, אורי לוי (40%).

            המערער טוען (סעיף 6 לתצהירו) כי תמורת המכר שעמדה על סך של כ-13 מיליון ₪ בהתאם לנספחים שצורפו לתצהירו (נספחי א1) שולמה על ידי אמיקה למיס אל באמצעות פדיון מכירת המלאי שהועבר אליה.

            המערערת (סעיפים 56-59 לתצהירה) טוענת שלא שולמה כל תמורה.

5. המערער טוען (סעיף 5 לתצהירו) כי מכירת הפעילות העסקית והמלאי לאמיקה נעשתה בשל קשיים עסקיים.

            המערערת טוענת (סעיף 15 לתצהירה), כי הדבר נעשה לשם הברחת נכסים בעקבות תביעתו של הספק.

            יצוין, כי המערערת שיתפה בתחילה פעולה עם המערער נגד הספק ואף נתנה תצהיר מטעמם באותה תביעה (מוצג מע/4), אך לאחר פרוץ הסכסוך ביניהם היא תמכה בעמדתו של הספק.