פס"ד בשאלת קיזוז מהכנסות דמי השכירות ומהפרשי השער שהפיקה המערערת בשנת 2012

לפני כ- 20 שנה הפסיקה המערערת את פעילותה העסקית המקורית, ונותרה עם הפסדים עסקיים המועברים  משנה לשנה. מאז הפסקת הפעילות המקורית, החלה המערערת להשכיר את המקרקעין רחבי הידיים שברשותה ולהפיק מהם הכנסה מדמי שכירות בהיקף ניכר. לצד ההכנסה הקבועה מדמי השכירות, נוצרה למערערת בשנת המס שבמחלוקת, אף הכנסה מהפרשי שער.

המחלוקת שבין הצדדים עוסקת בשאלה, האם ניתן לקזז מההכנסות מדמי השכירות ומהפרשי השער שהפיקה המערערת בשנת 2012, את ההפסד העסקי המועבר שיש למערערת?

בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: ''הפקודה''), ניתן יהיה לקזז את ההפסד העסקי המועבר משנים קודמות, מההכנסות שהופקו בשנת המס הנוכחית מדמי השכירות ומהפרשי השער, רק אם הכנסות אלה יסווגו כהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה.

השאלות הדורשות הכרעה הן, כיצד יש לסווג כל אחת מההכנסות (מדמי השכירות ומהפרשי השער) שהפיקה המערערת: האם כהכנסות מעסק – שאז ניתן יהיה לקזז מהן את ההפסדים, או שמא כהכנסות פסיביות – שאז לא ניתן לקזז כנגדן את ההפסדים המועברים.  

עיקרי העובדות

1. שנת המס שבמחלוקת, היא שנת 2012 בלבד (שכן שנים קודמות, בהן הייתה עשויה להתעורר מחלוקת דומה, התיישנו מבלי שנערכה לגביהן ביקורת של המשיב). הפעילות הרלוונטית לערעור, היא פעילותה של המערערת. אלא שבכדי להבין את מלוא התמונה, יש להכיר את הרקע ואת השתלשלות הדברים.
2. חב' פרדס מוצרי הדר בע"מ (להלן: "המערערת") היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1962 ופעלה בעיקר בייצור מוצרי פירות הדר ובייצואם. בשנת 1989 הועברו מניות המערערת, לחב' פרדס תעשיות בע"מ (להלן: ''חברת-האם''). בין השנים 1982 – 2004 הייתה חברת-האם חברה ציבורית, אשר מניותיה נסחרו בבורסה. מאז 1990 או בסמוך לכך, פעילותה העיקרית של חברת-האם כוללת את פעילות המערערת בלבד.
3. בשנת 1992 הוקצו 1/3 ממניות חברת-האם לתנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית (להלן: '' תנובה'') ו- 1/3 נוסף מהמניות הוקצה למר שלמה אייזנברג (להלן: ''מר אייזנברג''). כתוצאה מהקצאה זו, לתנובה, למר אייזנברג ולחברת האם, הייתה שליטה משותפת במערערת.

בשנת 1998 מכרה תנובה את מניות חברת-האם, חלק לפרדס אגודה קואופרטיבית בע"מ – אשר החזיקה בחברת-האם, וחלק למר אייזנברג.

4. בסוף שנות ה-90, עקב הירידה הדרמטית בייצוא פירות הדר מישראל, נקלעה המערערת למצב כלכלי קשה. נכון לשנת 1999 היו הפסדיה הצבורים של המערערת בסך של כ- 113,500,000 ₪ [בשנים מאוחרות יותר, ההפסדים המועברים היו אף בסכומים מעט גבוהים יותר, כ- 120,000,000 ₪ (להלן: "הפסדים מועברים")].

ביום 3.1.1999 הגישה המערערת בקשה לבית המשפט להקפאת הליכים, לפי סעיף 233(א)(1) לפקודת החברות, התשמ"ג-1983, ולבקשתה ניתן צו הקפאה. ביום 3.11.1999 ביטל בית המשפט את צו ההקפאה, לאחר שהתגבש הסדר עם נושי המערערת ועם עובדיה. המימון להסדר הועמד במסגרת הלוואה מבנק הפועלים, כנגד ערבויות אשר כללו שעבוד של נכסי המערערת וערבויות אישיות של מר אייזנברג (להלן: "ההלוואה").

בראשית שנת 2000 השלים אייזנברג רכישה של זכויות במערערת, באופן ישיר ובאמצעות בני משפחה מדרגה ראשונה, בשיעור של כ- 65% מהון המניות (תיאור מפורט של השינויים באחזקות במרוצת השנים, מצוי בדוחות חברת-האם, אשר הוגשו וסומנו מש/3; פירוט זה אינו נדרש לצורך הערעור). 

5. המערערת היא בעלת זכויות חכירה לדורות במתחם מקרקעין בהיקף של כ- 95 דונם המצוי בסמוך למושב גאליה, חלקות 139, 140, 153 בגוש 3508 וחלקה 25 בגוש 3782 (להלן: ''המקרקעין'' או "המתחם"). על-גבי המקרקעין מצויים מבנים בהיקף של כ- 30,000 מ''ר, אשר שימשו את המערערת במשך שנות פעילותה הארוכות (להלן: "המבנים"). אחד המבנים הוא בית קירור, המשתרע על שטח של כ- 5,700 מ"ר (להלן: "בית הקירור"). במתחם 29 מבנים, ובהם בית הקירור, מחסנים, סככות, משרדים ומבנים נוספים (פירוט מצוי בעמ' 7-6 לשמאות שהוגשה וסומנה מש/2).

מאז שהופסקה פעילות המערערת בתחום מוצרי פירות ההדר, המערערת מפיקה את הכנסותיה מהשכרת המבנים.

6. בשנת 1999, לאחר הפסקת פעילותה העסקית המקורית, התקשרה המערערת בהסכם שכירות עם חברת יו.טי.אי,אם,פי.אל בע"מ (לשעבר אם.פי.אל. מולטי פורפס לוגיסטיקס בע"מ; להלן: "יו. טי. אי"). הסכם השכירות היה לשלוש שנים, והוא הוארך מעת לעת. היקף המבנים שהושכר ליו.טי.אי הלך וגדל עם השנים, עד שבשנת 2008 עמד היקף השטח שהושכר ליו.טי.אי על כ- 23,000 מ"ר, שהם כ- 76% מסך שטחי המבנים. מאז ועד שנת 2012, חלו שינויים קלים בלבד בהיקף השטח שהושכר ליו.טי.אי (כך לדוגמה, עיון בדוחות הכספיים מלמד כי בשנת 2010 חל גידול קל והושכרו ליו.טי.אי כ- 23,453 מ"ר, ובשנת 2011 הושכרו כ- 23,380 מ"ר).

בשנת 2012, הכנסות המערערת מהשכרת המבנים ליו.ט.אי היו כ- 9 מיליון ₪, סכום המהווה כ- 67% מהכנסות המערערת מדמי שכירות.

במהלך שנת 2013 הודיעה יו.טי.אי כי בכוונתה להפסיק את השכרת המבנים. בשנת 2013 בוצע פינוי של חלק מהשטח, והמבנים הושכרו ל-8 שוכרים חדשים. בראשית שנת 2014 פינתה יו.טי.אי את כלל המבנים, ואלה הושכרו לשוכרים רבים נוספים.