פס"ד בשאלה האם דחיית הערעור על הקביעה כי המערערת אינה זכאית לתשלום קצבת שארים מהווה פתרון שהוא מאוזן וראוי לאור נסיבות העניין הנדון

לפניי ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985 (להלן: "ועדת הערעור" ו"חוק הגמלאות", בהתאמה) מיום 21.7.21, בו"ע (גמלאות) 8/20 (להלן: "ההחלטה"; "החלטת ועדת הערעור").

השאלה הטעונה הכרעה בערעור היא בעיקרה האם בנסיבות המיוחדות של העניין, דחיית הערעור על קביעת הממונה כי המערערת אינה זכאית לתשלום קצבת שארים על- ידי ועדת הערעור, מהווה "פתרון שונה ומיוחד" שהוא מאוזן וראוי ומיישם נכונה את קשת הסעדים הקיימים בדין מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית ופסיקת פיצויים לאזרח. זאת, במצב דברים שבו פעלה הרשות בניגוד לחוק. בנוסף יש להכריע בשאלה האם מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבות בית משפט זה בהחלטת הועדה. להבנתי בנסיבות המיוחדות של העניין ההתערבות נדרשת עקב השגגה שנפלה במסקנתה הסופית של ועדת הערעור, שתוצאתה קיפוח חמור של המערערת.

רקע עובדתי בתמצית

המערערת היא אישה מבוגרת ולא בריאה המתקרבת לגיל 85 ולוקה בעיוורון. המערערת הייתה נשואה בין השנים 1959- 1984 לטייס הקרב אל"מ אלמוני ז"ל (להלן: "המנוח"). בני הזוג התגרשו בשנת 1984. המנוח נפטר ביום 11.1.2020.

במסגרת הסכם הגירושין שנכרת בין בני הזוג לשעבר ביום 8.1.1984, נקבע כי הבעל ישלם למערערת את מלוא תשלומי הגמלה להם זכאי הבעל והמשתלמים מידי חודש מאת משרד הביטחון (להלן: "ההסכם") (ס' 4(א) להסכם הגירושין המצורף כנספח ב' להודעת הערעור). עוד נקבע בהסכם שבמקרה של פטירת הבעל, האישה תמשיך לקבל את תשלומי הגמלה, וככל שלא תהיה אפשרות לעשות כן, לא יחול החיוב לסכומים אלה או אחרים על עזבונו של הבעל או יורשיו (ס' 4(ב) להסכם). בנוסף נקבעו בהסכם הוראות שונות לאפשרויות של שינוי המצב בעתיד, כך למשל במקרה שכושר השתכרותו של הבעל יפגע כתוצאה ממצב בריאות לקוי בנסיבות שתוארו, שאז הוסכם כי האישה תקבל לא פחות ממחצית מהגמלה, או אם האישה תינשא מחדש, שאז יפחת תשלום הגמלה למחצית בלבד (סעיפים 4(ג), 4(ד) להסכם).

אין חולק כי ממועד חתימת הסכם הגירושין ועד לפטירת המנוח בשנת 2020, במשך 36 שנים מדי חודש בחודשו העביר משרד הביטחון מלוא תשלומי הגמלה ישירות לחשבון הבנק של המערערת. לא ברור אלו ניכויים בוצעו ביחס לתשלומים. לא נטענו טענות ולא הובאו ראיות לפני ועדת הערעור בעניין זה ואף לא בפני, מטבע ההליך שלפני.

לאחר פטירת המנוח פנתה המערערת ביום 9.3.2020 לממונה על תשלום הגמלאות בצה"ל (להלן: "הממונה") בבקשה לקבלת קצבת שארים. ביום 9.6.2020 נדחתה הבקשה על-ידי הממונה בנימוק שהמערערת אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק לעניין רישום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לצורך קבלת הקצבה, ובאשר פסק הדין לאישור הסכם הגירושין שלה ושל המנוח אינו עומד בדרישות הדין (להלן: "החלטת הממונה"). הממונה נימק את החלטתו כך:

"2. ככלל, תנאי לתשלום קצבת שארים לבן זוג לשעבר של גמלאי הוא רישום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני בהתאם להוראות חוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 (להלן: "חוק הגמלאות"). בקשה לרישום פסק הדין כאמור לא הוגשה על ידך טרם פטירת הגמלאי.

3. יחד עם זאת, בהתאם להוראות סעיף 47א(א) לחוק הגמלאות, במקרה בו נפטר הגמלאי טרם הגשת בקשה לרישום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, רשאי בן הזוג לשעבר להגיש תביעה לקצבת שארים בהתקיים התנאים הבאים:

• בפסק הדין נקבע כי התקופה המשותפת מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד;