פס"ד בקשה לקיום צוואת שכיב מרע לעומת בקשה לצו ירושה וההתנגדויות להן

ביום 3.9.18 הלך לעולמו ס.ט. ז"ל, יליד 6.3.1955, בעת שהיה מאושפז בבית החולים הדסה עין כרם (להלן: "המנוח"). בעת פטירתו היה המנוח גרוש, אב לארבעה ילדים (כולם עתה בגירים), והוא גם הותיר אחריו עשרה אחים ואחיות. קודם לכן באותו היום, מחדר אשפוזו, הקליט המנוח בנוכחות חלק מאחיו ואחייניתו ל', מסר העוסק ברכושו לאחר פטירתו. הדברים הוקלטו במכשיר הטלפון של אחיו, ר' (להלן, לנוחות הקריאה: "הצוואה"). דברים אלה הועלו כעבור כשבועיים על הכתב על ידי אחיותיו מ' וח', תוך שזכרונות הדברים וההקלטה הוגשו לרשם לענייני ירושה בבחינת צוואת שכיב מרע (להלן:"ההקלטה").

במקביל, הגישה בתו של המנוח בקשה למתן צו ירושה, שלפיה יורשיו של המנוח הם ילדיו – יורשיו לפי דין.

משהוגשו התנגדויות לכל אחת מהבקשות – התנגדות הילדים לבקשה לקיום צוואת שכיב מרע, והתנגדות האחות מ' לבקשה למתן צו ירושה, הועברו כלל ההליכים לבית המשפט.

ההליכים הועברו לטיפולי ביום 30.3.22.

במוקד ההליכים השאלה האם דבריו של המנוח הם אמנם בבחינת צוואה בעל-פה שיש לקיימה.

לנוחות הקריאה יכונו בני המשפחה בשמותיהם הפרטיים. ילדיו של המנוח יכונו גם, לפי העניין, "הילדים". הפניות לפרוטוקול תהיינה מתוך ת"ע 31806-12-18.

תוכן הצוואה הנטענת

1. כאמור, ביום מותו הקליט המנוח את הדברים, שלפי הנטען הם בבחינת צוואה.

   על פי זכרון הדברים שערכה מ', הדברים נאמרו ממיטת חוליו של המנוח במחלקה פנימית ג' בבית החולים XXX. באותו המעמד נכחו, כנטען בזכרון הדברים, האנשים הבאים: אחיו של המנוח - מ', ר.נ. וח.כ. - וכן אחייניתו ל' (בתו של ר').

    

   דבריו של המנוח הוקלטו באמצעות הטלפון הנייד של ר' הואיל ולדברי מ' בזכרון הדברים, מכשיר הטלפון הנייד של המנוח נגנב מספר שעות קודם לכן (ראו גם בזכרון הדברים של ח'). לסוגיה זו אדרש בהמשך.