פס"ד בעתירת תובעת לרישום הדירה בה התגוררה עם הנתבע במשך כ- 40 שנים כדירה בבעלות משותפת

1. עניינו של פסק דין זה- בעתירת התובעת למתן פסק דין הצהרתי ולפיו דירת מגורי הצדדים, זה כ-40 שנים, הנה בבעלותם המשותפת, חרף רישומה על שם הנתבע בלבד.

רקע עובדתי

2. הצדדים נשואים זה לזו כדמו"י כ-40 שנים, מיום XXX ועד לעצם ימים אלו.
3. ביום XXX, כמחצית השנה לאחר נישואי-הצדדים, נחתם על ידי הנתבע חוזה לרכישת דירה ברחוב XXX בעיר XXX, הידועה גם כחלקה  XXX בגוש XXX (להלן: "הדירה").
4. הצדדים עברו להתגורר בדירה, מספר חודשים לאחר נישואיהם, והם מתגוררים בה עד לעצם ימים אלו. בדירה גם נולדו וגודלו ששת-ילדיהם (כולם בגירים כיום).
5. הדירה נרשמה על שם הנתבע בלבד.
6. מאז נישאו הצדדים, הנתבע לא עבד אלא עסק בלימודי קודש, בעוד שהתובעת עבדה בXXX ופרנסה את בני הבית מהכנסותיה.
7. הצדדים לא חתמו על הסכם ממון.
8. בשנים האחרונות, חל קרע ביחסי הצדדים והם לקחו חלק במספר ניסיונות לאחותו ולשוב לשלום בית. אולם, התובעת חפצה לסיים את חיי הנישואין ואף הגישה תביעת גירושין לביה"ד הרבני. הנתבע מסרב לכך ועומד בכל תוקף על המשך נישואיו לתובעת.
9. התובעת מעוניינת להסדיר את זכויותיה הפורמאליות בדירה, אגב רישומה של שם הצדדים בחלקים שווים וחלוקתה ביניהם, אולם – בעוד הנתבע כי לתובעת אין זכויות בדירה ומשכך – יש לדחות את התביעה. מכאן הצורך בהכרעה.

טענות הצדדים

10. עיקר טענות התובעת הנו כי:
    • המדובר בדירה שנרכשה, לאחר נישואי הצדדים, עובדה הנתמכת במועד המופיע בחוזה המכר. הצדדים נכנסו להתגורר בדירה מספר חודשים לאחר שנישאו.
    • לאור הוראות חוק יחסי ממון בין בנה"ז, התשל"ג-1973 - והפרשנות המשפטית שניתנה לחוק זה - חזקה כי כל רכוש שנרכש לאחר הנישואין, שייך לבנה"ז בשווה.
    • כפי שנהוג במגזר החרדי - אופן מימון דירת המגורים ועלויות החתונה - סוכם בין הוריהם של הצדדים בחלוקה כזו ואחרת ביניהם, עוד קודם לחתונה, כאשר מפאת חלוף השנים ופטירת ההורים - אין התובעת יכולה להעיד אודות הסכומים המדויקים שנתנו הוריה. אולם, זכור לתובעת היטב כי הוריה השתתפו בעלויות אלו.