פס"ד בעתירה של אב לקבלת משמורת על ילדיו

עוד בטרם אתאר את ההליך אומר, כי מצוותו של בית המשפט העליון היא להכריע בסכסוכים הנוגעים למשמורת קטינים וזמני שהות במועד המוקדם ביותר האפשרי. פשיטא, נאסר על ערכאה דיונית "לגרור רגליים", להיקלע לכלל סחבת שעה שכל יום בחייו של קטין הוא משמעותי.

מן הסתם זהו הטעם מדוע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קרויה תובענה על-פי החוק לעניין קטינים בשם "בקשה", ללמדך כי התכוון המחוקק שלא יתנהלו תיקים שכאלה על פיקוח זמנים מתון, האופייני למשל לתביעות כספיות או אזרחיות.

צריך אולי בטרם פתיחה להביע תודה לשירותי הרווחה ב....., בין אם בעטיי, בין ברצון טוב – כנראה השניים נכונים. התובענה נפתחה בחודש יוני 2017 וביום 02.10.2017 כבר היה מונח על שולחני תסקיר, ועדת תסקירים בהיקף נכבד התקיימה בימים אלה. לאמור, כי בתוך הזמן אשר חלף, בין ה- 02.07.2017 עת נודה לשירותי הרווחה על הצורך במעורבותם, קיימו שירותי הרווחה את מלאכתם כולל התייצבות לדיון, עד היום. אין מדובר בעניין של מה בכך.

ראשיתה של הפרשה בעתירתו של אב לקבל לידיו משמורת בשני ילדים: הבת ילידת שנת 2006; הבן יליד שנת 2008.

אומר ואציין כי על-פי האמור בתובענה ועפ"י התרשמותי, מצא עצמו האב ולו מהבחינה הסובייקטיבית במצב של חוסר ברירה, תוך שהוא סובר כי המצב אשר שרר בבית האם הפך לבלתי אפשרי עבור הקטינים.

בלשונו של האב במבוא לתביעתו התעורר בליבו חשש שהילדים נקלעו למצב בלתי הפיך, תוך שסובלים הם מנזק.

אין עורר כי האמור בכתב התביעה לעניין הקטינה כמי שיש לה הפרעות קשב וריכוז ובעיות רגשיות כאלה ואחרות, אמת היה ואין גם עורר כי לקטינה היו גם בעיות לימודיות וגם בעיות התנהגותיות.

למעשה, האב פרש תמונה רגשית כתמונה עובדתית ולפיה למעשה היווה ה"עוגן" המרכזי לקטינים ביתה של הסבתא, אמה של האם.