פס"ד בערר נגד מנהל מיסוי מקרקעין בבקשה להכריז תוך זמן סביר על ביטול עסקה

יו"ר הוועדה, כב' השופטת ירדנה סרוסי

בפנינו ערר שהוגש בטענה, כי המשיב ממאן להחליט בבקשה לביטול עסקה בתוך זמן סביר. עניינו של הערר הוא אפוא בבקשת העוררות להורות למשיב לקבל החלטה בבקשה לביטול עסקה, וזאת בתוך פרק זמן סביר.

רקע

1. בשנת 1999 התקשרו העוררות בעסקת קומבינציה עם יזם (להלן, בהתאמה: "העסקה" ו-"היזם") לבניית יחידות דיור בבניין, שמתוכן יועברו 2 דירות מגורים לעוררות (להלן: "דירות התמורה"). שלד הבניין נבנה, ועקב נסיבות שונות, בשנת 2001 הופסקה בנייתו. בשנת 2007, התקשרו העוררות בהסכם למכירת דירות התמורה לצד ג' בשם נבון (להלן: "נבון"). בשנת 2008 הודיעו העוררות ליזם על ביטול העסקה.
2. בין העוררות, היזם ונבון התנהלו, ועודם מתנהלים, הליכים משפטיים שונים הנובעים מכלל הנסיבות האמורות לעיל. כך, בין היתר, ביטול העסקה אושר במסגרת הליך משפטי שנוהל, אולם עדיין תלויה ועומדת תביעה שכנגד מטעם היזם בנוגע לפיצוי שלשיטתו מגיע לו. בנוסף, התעוררה מחלוקת משפטית מצדו של נבון, בשאלה האם נרכשו על ידו כלל זכויות העוררות, או שמא דירות התמורה בלבד.
3. ביום 4.8.2019 הגישו העוררות למשיב בקשה לביטול השומה עקב ביטול העסקה.

ביום 14.3.2020, הודיע המשיב לעוררות במסגרת התכתבות ביניהם, כי נכון לאותו מועד, ובהעדר קביעה על אודות דרך הפיצוי של היזם, אין באפשרותו להכריע האם מדובר בביטול עסקה או שמא מדובר במכר חוזר.

על החלטה זו של המשיב הוגש הערר דנן.

4. ביום 16.6.2020, לאחר הגשת הערר, נדחה ערעורו של נבון בבית המשפט העליון על פסיקת בית המשפט המחוזי, שדחתה את עמדתו בנוגע לשאלת הבעלות בזכויות של העוררות.
5. דיון קדם משפט בערר נערך ביום 10.2.2021.

לאחר דיון קדם המשפט, הודיע המשיב כי בכוונתו לקבל החלטה לגופם של דברים בתוך פרק זמן של ארבעה חודשים.

ברם, על אף הודעה זו של המשיב, עומדות העוררות על כך שתינתן החלטה בערר.

טענות הצדדים

6. לטענת העוררות, בחוק חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), לא נקבע מועד להחליט בבקשה לביטול עסקה לפי סעיף 102 לחוק. לכן, חל סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, לפיו על המשיב לקבל החלטה "במהירות הראויה". הוראות חוק אחרות אף גוזרות זמנים קצרים יותר. לכן, השאלה המרכזית בערר היא, האם דחיית מתן תשובה לפניית העוררות בכמעט שנתיים ימים, עולה לכדי הגדרת זמן סביר בנסיבות העניין.
7. מבחינה משפטית, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי המבחנים והשיקולים שעל המשיב לשקול ביחס לביטול עסקה. די בכך שהמשיב היה מיישם את ההלכות הידועות על נסיבות המקרה בכדי שתתקבל החלטה במועד.
8. כל העובדות המהותיות נדונו על ידי בתי המשפט ונקבעו לגביהן ממצאים חלוטים. הקביעות העובדתיות תומכות בעמדת העוררות, כי יש לבטל את העסקה. כך, בית המשפט קבע, כי היזם הפר את ההסכם וכי הוא חייב בפיצוי, ושביטול העסקה נעשה בתום לב. הפרט העובדתי היחיד שטרם הוכרע הוא גובה הפיצוי שעל היזם לשלם לבעלים, ומהו הסכום שיש לקזז מפיצוי זה כסכום ההשבה שעל הבעלים לשלם ליזם.
9. נכון לומר, כי גם מבחינת התשתית העובדתית, אין מחסור במידע מהותי לצורך הכרעה בבקשה לביטול עסקה.