פס"ד בערעור שעניינו שינוי צוואה הדדית, מלפני תיקון 11 לחוק הירושה, כאשר אחד מעורכיה חסר כשירות

השופט צבי ויצמן

קודם למבוא האם הייתה קיימת מניעות מצד המנוח י. ק. ז"ל (להלן – המנוח) לשנות את הצוואה ההדדית אותה ערך עם זוגתו המנוחה, נ. ק. ז"ל (להלן- האלמנה או המנוחה), קודם לתיקון מס' 12 לחוק הירושה התשס"ה - 2005 (להלן: תיקון 12 לחוק או התיקון לחוק), וזאת בהתייחס לנסיבותיו המיוחדות של הנדון אשר תפורטנה להלן.  לכך אנו נדרשים בערעור שלפנינו שנסוב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' א. שטיין) מיום 25.11.20 (ת"ע 20063-12-13; ת"ע 20170-12-16; ת"ע 20437-12-16; ות"ע 20489-12-16).  מבוא ופתח דבר 

1. למנוח ואלמנתו נולדו 4 בנות - מ., י., ד. ז"ל, וג.. במהלך ההליכים שהתקיימו בבית משפט קמא הלכה אף האלמנה לבית עולמה. לפיכך יכונו המנוח והאלמנה יחדיו – המנוחים. האלמנה תכונה לסירוגין האלמנה או המנוחה לפי העניין.

   המערער הוא בנה של הבת מ. ונכדם של המנוחים ואילו הבנות ג. וי. הן המשיבות 1 ו – 2 בהתאמה.

   הבת ד. ז"ל הלכה לבית עולמה מבלי שהותירה אחריה צאצאים בשנת 2008, אחר עריכת הצוואה ההדדית ע"י המנוחים שעניינה יפורט להלן.

    

2. המנוחים ערכו צוואה הדדית בשנת 2002, במסגרתה הורישו את רכושם לזה לזו ולאחר מות שניהם לשלוש מתוך ארבע בנותיהם, ל- י.ד. ו- ג.. מאידך, למ., אמו של המערער, לא ציוו המנוחים דבר כיוון שקיבלה את חלקה בחייה (כמוסבר בצוואה ההדדית גופה), בשל כך שהיא קיבלה בחייה נכס העולה על שווי חלקן של כל אחת משלוש הבנות הזוכות על פי הצוואה ההדדית.

    

3. בשל הליך דמנציה מתקדם מונו לאלמנה בשנת 2011 אפוטרופוס לרכוש וכן אפוטרופוס לדין לצורך ההליכים בבית משפט קמא. בעת שהחלו הדיונים בבית משפט קמא בבקשות לקיום צוואה וההתנגדויות להן הייתה האלמנה בין החיים ועמדת האפוטרופוסים לדין ולרכוש עמדה בפני בית המשפט קמא.

    

4. בשנת 2013, לאחר שמונה למנוחה אפוטרופוס (לרכוש ולדין), ערך המנוח צוואה נוספת ובה הוריש את כל רכושו למערער (להלן – הצוואה מ 2013).

    

5. המנוח הלך לבית עולמו ביום 8.2.16, ואילו המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 29.5.20.