פס"ד בערעור שעניינו מזונות ילדים במשמורת משותפת והסדרי שהות שווים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 18.12.19 (כב' סגה"נ השופט נ. פישר), הקובע כי החל ממועד פסק הדין אין המשיב חייב עוד במזונות הקטינים, ילדי הצדדים וכי כל אחד מההורים יישא במזונות הקטינים כאשר הם שוהים במחיצתו וידאג לכל מחסורם. כך נקבע כי ככל שלא ישכילו הצדדים להתנהל כאמור, יפתח על ידם חשבון משותף בו יפקיד כל אחד מהם סך 3,000 ₪ וממנו יכוסו צרכי הקטינים. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין הוא מורה על השבת מזונות  זמניים ששולמו, וכן לא נפסקו הוצאות.

הרקע לסכסוך והממצאים בפסק הדין

1. הצדדים נשאו זל"ז ביום 25.3.93, ולהם שלושה ילדים: הבכורה ילידת x/05 ותאומים ילידי x/06.

הצדדים חתמו על הסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני ביום 7.1.18, והתגרשו בחודש יולי 2018.

על פי המוסכם רכש המשיב את חלקה של המערערת בבית המגורים תמורת סך של 1,250,000 ₪.

כך נקבע כי המשמורת והסדרי השהות יהיו כמפורט בתסקיר מיום 19.6.17, היינו משמורת משותפת והסדרי שהות שווים (לינה אצל כ"א מהצדדים בשבעה לילות מתוך 14).

עוד הוסכם כי מזונות הקטינים יקבעו על ידי בית משפט לענייני משפחה.

2. ביום 30.11.16 חויב המשיב, ע"פ קביעת בית המשפט לענייני משפחה,  בתשלום מזונות זמניים בסך 1,250 ₪ לחודש לכל ילד ובסה"כ 3,750 ₪ לחודש.

3. ביום 18.12.19 ניתן פסק הדין נושא הערעור, הקובע, כאמור, כי החל ממועד פסק הדין אין המשיב חייב בתשלום כלשהו לידי המערערת בגין מזונות הקטינים.

הנימוקים לתוצאה האמורה, על פי המפורט בפסק הדין:

השתכרות שני הצדדים דומה- כ 12,000 ₪ לחודש.

לכל אחד מהצדדים נכסי מקרקעין בשווי של כמיליון וחצי ₪.

טענות כל אחד מהצדדים ביחס להשתכרותו ונכסיו של משנהו לא הוכחו, וכן לא הוכחה טענתה המרכזית של המערערת לפיה למשיב הכנסה נוספת מעיסוקו בתיווך. משכך, לא הצליחה המערערת להוכיח כי בנסיבות העניין על המשיב לשלם מזונות לקטינים שעה שהמשמורת משותפת וההכנסות "דומות אם לא זהות".