פס"ד בערעור שלישי בהכרה לפגימה נפשית עקב התנכלות מצד מפקדו

זהו ערעור שלישי שהוגש על ידי המערער, על פסק דינה של ועדת הערעורים (להלן: "הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק") שליד בית משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט אורי גולדקורן מיום 03/01/24 בתיק ע"נ 59934-12-15.

הוועדה בפסק דינה דחתה את בקשת המערער להכרה בפגימה נפשית, וקבעה שלא הוכח קשר סיבתי בין התנכלות מצד מפקדו של המערער לבין מצבו הנפשי.

תמצית התשתית עובדתית וההליכים הרלבנטיים

1.המערער יליד 1961, התגייס לשירות צבאי בחיל השריון בשנת 1978 ולאחר שירות מילואים במלחמת שלום הגליל החליט להתגייס למשטרה.

2.בתחילה בשירותו הוצב המערער בתחנת עכו ולאחר מכן עבר הכשרה לתפקידי בילוש. המערער קודם ומילא מגוון תפקידים ביניהם תפקידי פיקוד, עד שהגיע לדרגת רב סמל בכיר. המערער ביקש לחזור ולעבוד בתחנת נהרייה ולבקשתו הוחזר לתחנת נהריה כרכז מודיעין נוער. תפקיד זה מילא לשביעות רצון מפקדיו למשך למעלה משנה.

3.באפריל 2012 השתנו פני הדברים כשניתנה הטבת רכב צמוד לתפקידי רכז גם אם הנהנה אינו קצין. מאותו שלב הוטרד המערער בבקשות שונות מגורמים שונים לקבל את הרכב שהועמד לרשותו כרכב צמוד, ביניהם מצד הקצין אופיר ברקוביץ'.

4. יום למחרת ויכוח שהסלים בין המערער לבין הקצין אופיר ברקוביץ' על השימוש ברכב התבשר המערער שלאלתר הוא מפסיק להיות רכז מודיעין. מפקד התחנה צידד בוויכוח בקצין והמערער הועבר לעבוד בתפקיד של סיור.

5.בעקבות זאת ובאותו הרגע חש המערער זעם, לחץ איום וכאבים בחזה, אי שקט פסיכומוטורי. המערער חווה חוסר יכולת להירדם בשל מחשבות חודרניות לגבי העתיד ותחושת השפלה על רקע הצבתו בתפקיד סיור לאחר תרומתו ארוכת השנים למשטרה. תחושות אלה הובילו את המערער לפנות לרופאת המשפחה.

6.המערער הופנה לפסיכיאטר ד"ר אפשטיין דרך קופת החולים וטופל באמצעות ציפרקלס ובמשך 5 חודשים היה בחופשת מחלה.

7.תחושת ההשפלה של המערער הגיעה לשיאה כאשר נאלץ לבקשת משרד הפנים להחזיר ולהפקיד את נשקו בתחנה. בעקבות זאת התפתחה אצלו חרדה מהיותו חשוף וללא יכולת להגן על עצמו מפני פושעים שבעבר היו תחת חקירתו ויכלו לנצל את חולשתו.

8.ביום 30/12/13 הגיש המערער למשיב בקשה להכרה בזכות עקב התנכלות של מפקדו בעת שירותו במשטרה בחודש יוני 2013.

9.בעקבות הגשת הבקשה הפנה המשיב את המערער לקבלת חוות דעת מהפסיכיאטרית ד"ר פסטרנק. בחוות דעתה של ד"ר פסטרנק מיום 23/7/15 צוין שהמערער נמצא בטיפול פסיכיאטרי תחת טיפולו של ד"ר אפשטיין בקופ"ח מכבי כשהוא נוטל Lorivan 1 mg/d.. בדיון תיארה ד"ר פסטרנק שבעקבות חיכוך עם מפקדו במשטרה החל לחוש מחושים גופניים עם ביטוי וגטטיבי ניכר ושינויים במצב הרוח עד לכדי התפתחות מסוג Mild depression.

10.לצד זאת, בסיכום חוות דעתה ציינה ד"ר פסטרנק כי בעקבות שיחה שקיימה עם הקצין אופיר ברקוביץ היא סבורה שכל התחושות וההיקשים של המערער לגבי התנהלות לקויה ולא הוגנת כלפיו הינם סובייקטיביות בלבד.

11.ביום 25/11/15 דחתה הוועדה את בקשת המערער להכרה בפגימה נפשית, בעקבות התנכלות של מפקדו בעת שירותו במשטרה בחודש יוני 2013.בהחלטה נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין אירוע זה מחודש יוני 2013 ותנאי שירותו לבין מצבו הנפשי. קביעה שהתבססה על חוות דעתה של המומחית ד"ר פסטרנק מטעם המשיב.

12. ביום 28/12/15 המערער הגיש ערעור על החלטת המשיב מיום 25/11/15.

13. ביום 31/12/15 הורתה הוועדה למערער על הגשת כתב ערעור מתוקן וקבעה שיש לצרף לו חוות דעת של מומחה רפואי מטעם המערער ככל שבדעת המערער לטעון טענות שברפואה.

14.המערער נמנע מלצרף חוות דעת של מומחה לכתב הערעור המתוקן שהגיש ביום 30/5/16, כשבא כוח המערער שב והבהיר פעם אחר פעם כי לשיטתו חוות הדעת הרפואית שנערכה מטעם המשיב משרתת את מטרתו של המערער, מספקת בסיס ראייתי איתן לכל טענותיו ואין בדעת המערער להגיש חוות דעת מטעמו.