א.      פתח דבר

1. לפני ערעור מכח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") על החלטת הועדה הרפואית העליונה (להלן: "הור"ע"), אשר הפחיתה את נכותו של המערער בגין פגיעה בברך ימין משיעור של 30% לשיעור של 20%.
2. המערער מוכר כמי שנפגע בברכו הימנית עקב שירותו הצבאי, ונכותו עמדה על 20% לצמיתות בגין אי יציבות קדמית. בעקבות בדיקות שונות שעבר, ואשר מראות, כנטען, שינוי לרעה במצבו, הגיש בקשה לעמוד בפני ועדה רפואית להחמרת מצב. הועדה הרפואית התכנסה ביום 25.04.2017 וקבעה כי אכן קיימת החמרה במצבו. לאור ממצאיה, העמידה הועדה הרפואית את נכותו על 30% לצמיתות.
3. לאור סברתו של המערער כי ישנה סתירה בין אופי הביטויים בהם השתמשה הועדה הרפואית בתיאוריה את הפגיעה ובין אחוזי הנכות שנקבעו (הנמוכים מדי, לשיטתו), הוא הגיש ערעור לור"ע.
4. הור"ע בדקה את המערער ביום 07.12.2017, והחליטה להפחית את הנכות, כאמור לעיל. מכאן הערעור.
5.  

ב.      תמצית טענות הערעור

1. המערער טוען כי טעתה הור"ע בכך שהפחיתה את נכותו של המערער.
2. המערער מסביר כי הור"ע לא התייחסה לכך כי מאז קביעת הועדה הרפואית הקודמת חלה החמרה ממשית במצבו, כפי שבא לידי ביטוי הן בבדיקות שונות שהוגשו והן בהחלטת הועדה הרפואית החוזרת אשר מצאה במפורש כי ישנה הפרעה חמורה מאוד ביציבות (אחורה ולצדדים). בנוסף, לא התייחסה הור"ע לחוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי ד"ר ליטוין כלל.
3. המערער טוען כי הפחתת הנכות שנקבעה לו נעשתה משני טעמים:
   1. הטענה כי המערער אינו משתף פעולה ואינו מאפשר את עריכת הבדיקה;
   2. כי המערער אינו סובל מאי יציבות צידית.
4. עוד טוען המערער כי טעתה הור"ע בכך שלא שלחה אליו הודעה על כוונתה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו, ולא איפשרה לו להביא טיעונים ומסמכים נוספים למניעת ההפחתה, במועד אחר ונפרד מן הועדה. מצוין כי במכתב הזימון לור"ע אכן נכתב כי היא רשאית גם להפחית את הנכות, וכי הדברים גם נאמרים בעל פה על ידי מזכירות הור"ע לפני תחילת השמעת דברי המערער ובא כוחו, אולם הדבר בא בניגוד לפרקטיקה הנוהגת ולפסיקת בית המשפט העליון בנוגע לנעשה בועדות לעררים במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").
5. מוסבר, כי בועדות לעררים במל"ל נהוג, כי במידה ומוצאת הועדה שדנה בערר, כי היא צפויה להוריד באחוזי הנכות של המבקש, היא שולחת מכתב שבו נכתב במפורש כי בטרם תתקבל החלטה סופית, ניתנת למבקש להמציא לועדה מסמכים והוכחות לחיזוק טענותיו כנגד ההחלטה. בנוסף, מצויין במכתב שנשלח למערערים, על האפשרות לבטל את הערעור. כל זאת, על מנת להיטיב עם הנכה.
6. טענה נוספת שמעלה המערער היא הטענה כי הור"ע התייחסה אליו בזלזול מופגן, תוך נזיפות כאילו אינו משתף פעולה, למרות שביצע כל מה שהתבקש לבצע למעט פעולות שלא היה מסוגל לבצען עקב מצב הרגל.
7. בנוסף, טוען המערער כי טעתה הור"ע בכך שלא אפשרה לו לחזור בו מן הערעור באופן שהנכות בשיעור 30% תעמוד על כנה, כפי שהדבר נעשה באופן קבוע במל"ל. עוד נטען, כי מדובר בשני גופים מנהליים שונים (המוסד לביטוח לאומי ומשרד הביטחון), אשר אמונים על קביעת נכות, אבל רק אחד מהם נוהג לפי השיטה שנועדה להיטיב עם הנכה. מה גם, שחוק הנכים הנו חוק סוציאלי שנועד במפורש עבור נכי צה"ל שפציעתם אירעה תוך כדי השירות הצבאי, ולכן היחס של הועדות הרפואיות כלפיהם אמור להיטיב עם הנכה ולא להרע עימו.
8. המשיב מסכם וטוען כי בכך שלא אפשרה הור"ע למערער לחזור בו מערעורו בפניה, היא פעלה שלא על פי כללי הצדק, ולא כפי שהיה עליה לפעול ברוח החוק והפסיקה, תוך הפלייה לרעה של נכי צה"ל לעומת נכי הביטוח הלאומי.
9.  

ג.       תמצית הטענות בכתב התשובה לערעור

1. במכתב מיום 27.11.2017 זומן המערער לדיון בור"ע. בזימון צוין, בין היתר, בכתב מודגש ובולט, כי הור"ע מוסמכת להפחית את אחוזי הנכות של המערער, ובלבד שאם מדובר בנכויות שאינן נשוא הערעור, תיידע אותו הור"ע ותתן לו אפשרות להעלות טענות ולהציג ראיות.
2. ביום 07.12.2017 התכנסה הור"ע לדון בעניינו של המערער, כשהרכבה כולל שלושה אורתופדים. נשמעו טענות ותלונות המערער, הוא נבדק קלינית והתבצע עיון בתיעוד הרפואי, לרבות בממצאי ההדמיה ובחוות הדעת של ד"ר ליטוין. על בסיס האמור, קבעה הוועדה הרפואית העליונה כי המערער סובל מפגיעה שמקורה ברכיבים שונים שקיים קושי להפריד בינהם, המביאה להפרעה תפקודית בינונית. לפיכך, התאימה הור"ע נכות בשיעור של 20% לפי סעיף סל, המשקף את הפגיעה הכוללת בברך.
3. לטענת המשיב, בניגוד לטענות המערער לגבי הממצאים החדשים שהתגלו בבדיקות אשר מעידים על החמרה במצבו, הרי שדרגת הנכות נקבעת בהתאם להפרעה התפקודית וממצאי ההדמיה, כשלעצמם, אינם מקנים נכות. מאחר והנכות נקבעה על בסיס בדיקתה הקלינית של הור"ע והתרשמותה המקצועית, מדובר בטענה כנגד קביעה רפואית שאין להתערב בה.