פס"ד בערעור של אישה על החלטה לקנוס אותה בשל סירובה לשתף פעולה עם החלטה במטרה לחדש קשר עם אביו של בנם המשותף

השופט נפתלי שילה – אב"ד:

לפנינו ערעורים על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 20.6.22, על החלטה מיום 8.9.22 ועל פסיקתה שנתנה בעקבותיהם ביום 2.10.22 (כב' השופט ארז שני בתמ"ש 6454-03-22) שבמסגרתם נקנסה המערערת בסכום של 40,000 ₪ בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט, לאור סירובה לשתף פעולה עם מרכז מפגשים שמונה לצורך חידוש הקשר בין בנם הקטין של הצדדים לבין אביו – המשיב.

א.רקע עובדתי

1.המערערת (להלן גם: האם) והמשיב (להלן גם: האב) נשאו בשנת 2003 וביום 23.6.07 נולד להם הבן א' (להלן גם: הקטין).

2.הצדדים נפרדו בשנת 2015 ועד ליום 19.8.20 התקיים קשר רציף בין האב לקטין, שכלל לינה בבית האב פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.

3.ביום 19.8.20 התעורר וויכוח בין הקטין לאב שבמסגרתו לטענת האם, אמר האב לקטין "אני לא צריך אותך, לך לאימא שלך ואל תחזור" והאב אף לקח מהקטין את הטלפון הנייד שלו. לדברי האם, כתוצאה מכך, הקטין שב למחרת לביתה נסער מאוד ופגוע והודיע לה שהוא לא יחזור יותר לבית האב.

4.ביום 23.9.20 הגיש האב בקשה ליישוב סכסוך וכן בקשה לסעד דחוף, שבמסגרתה ביקש להורות לאם לפעול לאלתר לחידוש הקשר בינו לבין הקטין ולהטיל עליה סנקציות אם לא תעשה כן.

5.ביום 29.9.20 התקיים דיון בביהמ"ש קמא בבקשה הנ"ל. בסיום הדיון ניתן פסק דין (להלן: פסק הדין הראשון) שבו קבע ביהמ"ש בין היתר כי האם:

"במקרה הטוב "יושבת על הגדר" ובמקרה הרע נותנת עידוד שבשתיקה למצב הקיים... מריבה של מה בכך אינה מאפשרת להורה משמורן שלא להכריח קטין להמשיך ולהיות בקשר עם אביו או אפילו לנהוג בסבירות ולהסביר לקטין כי מריבה של מה בכך אינה מתירה לקטין או למשמורן להשתמש ב"נשק יום הדין" ולאפשר התארכות ניתוק הקשר... שמיעת דברי האם יוצרת תחושה כי לאם אינטרס או מתן "ברכת הדרך" לניתוק הקשר... דברי האם כפי שתיארתי לעיל יוצרים משבר אמון לגבי טוהר כוונותיה של האם והתנהלותה".