פס"ד בערעור על תובענה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה' גורביץ שיינפלד) מיום 29.6.2020 בה"ט 28163-05-20 – תובענה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), במסגרתו נאסר על שני הצדדים, בני זוג, להיכנס לדירה בה מתגורר הצד השני, לנהוג זה כלפי זו באלימות פיזית או מילולית או לבצע הטרדה מאיימת כמשמעותה בחוק איסור הטרדה מאיימת התשס"ב-2001.

לענייננו שלנו, רלבנטי בעיקר אותו איסור נוסף שהוטל על המשיבה בלבד להיכנס לחנות שברחוב ----- (להלן "החנות") או להימצא במרחק של 200 מטר ממנה, כאשר במקביל נאסר על המבקש לנהל את החנות שלא בדרך העסקים הרגילה. תוקף הצו שניתן היה ל-60 יום.

פסק הדין ניתן לאחר שלפני בית משפט קמא התקיים הליך של שמיעת עדויות כאשר זה נעשה במסגרת שני דיונים.

עוד למען שלמות התמונה יצוין, כי פסק הדין ניתן בגדרי תובענה על פי החוק שהגיש המשיב כנגד אשתו, המערערת כאן, ולאחר שטען: "אשתי נוהגת כלפי באלימות מפריעה לי לעבוד בעסק מאיימת אליי, מגישה כנגדי תלונות שב במטרה לפגוע בי ובשמי הטוב" (הטעויות במקור).

ניתן לסכם כי על פי התובענה שהניח לפני בית משפט קמא, המערערת החלה לאיים עליו טלפונית באמצעות מסרונים, בעצמה ובאמצעות אביה, כאשר אירועי האלימות הפיזית הם מיום 11.5.20 עת הגיעה לחנות, מקום עבודתו של המשיב, והמנוהלת על ידי חברה שבבעלות משותפת של שניהם, נטלה מוצרים בשווי אלפי שקלים ושתלה כספי מזומן בקופות כאשר למחרת היום, ב- 12.5.20, הגיעה פעם נוספת לחנות, נטלה כסף מזומן מהקופות והוא נאלץ לחסום בגופו את הקופות ולהזמין משטרה. על רקע מעשים אלה נתבקש צו ההגנה.

בפסק הדין ניתח בית משפט קמא את העדויות והראיות שהובאו לפניו, מצא להורות כאמור על הארכת תוקפו של צו ההגנה כאשר חלקו יהיה הדדי, ובכל הנוגע לזה שהיה מנת חלקה של המערערת בלבד – הרחקתה מהחנות, זה ניתן על יסוד הקביעות הבאות:

א.         מתן אמון בטענות המבקש שנתמכו בעדות מנהלת החנות גב' א', לפיה המערערת לא הייתה נוכחת בחנות באופן קבוע ומכאן הגעתה לחנות הייתה לשם יצירת פרובוקציה.

ב.         מתן אמון בעדותה של א', המועסקת בחנות, לפיה המערערת מגיעה לעבוד בחנות בדרך כלל בתקופת חג פורים בלבד, ובשמונה השנים האחרונות לא הייתה בחנות למעט באותה תקופה.

ג.          הגעתה של המערערת לחנות בשני המועדים מושא בקשת צו ההגנה, הייתה לשם יצירת פרובוקציה.

ד.         למערערת לא הייתה מתכונת עבודה בחנות בניגוד לטענתה כי עבדה בחנות באופן קבוע.