פס"ד בערעור על עיצום שהוטל עקב ביצוע טיסות למרות שרמתו המקצועית של הטייס לא נבחנה כנדרש

1. לפניי ערעור בגין הודעות על השתת עיצומים על המערערים שנשלחו אליהם ביום 24.2.19. העתק ההודעות צורף כנספחים א1 ו-2 לכתב הערעור.
2. המשיבה הגישה כתב תשובה והיום התקיים דיון, בו הושמעה התגובה לתשובה בעל-פה.

דיון והכרעה

3. ביהמ"ש יידרש כעת לנושאים המרכזיים שעלו מהודעת הערעור ואשר נדונו היום במסגרת דיון שארך שעתיים.

פגיעה בזכות השימוע

4. המערערים טענו כי נפגעה זכות השימוע, שכן הם ביקשו להשמיע טענותיהם בע"פ והרשות סירבה וזאת למרות שעד יום 1.11.17 היא נהגה לשמוע טענות בע"פ.
5. מהוראות החוק, סעיף 152 לחוק הטיס, התשע"ה – 2011) עולה שהמערער רשאי להביא טענותיו בכתב ואין ללמוד מניסוח זה כי הרשות היא לעניין הגשת הטיעון בכתב וכי למערער זכות קנויה להשמיע טענותיו בעל פה.
6. משמעות הסעיף היא שהמערער לא חייב להגיש טיעונים כלל והמערער בחרו להביא טיעוניהם, אולם אין להם זכות קנויה להשמיע טענותיהם בע"פ.
7. אין זה המקרה היחידי ששימוע נערך בכתב בלבד. כך למשל כאשר נציב התלונות על השופטים עומד לקבל תלונה הוא לא חייב מעבר לטענות הנילון ליתן לו זכות שימוע גם בע"פ.
8. טענה נוספת באותו עניין היא שהביטול של הנוהג בעבר לקיים שימוע בעל פה הוא שרירותי.
9. הרשות רשאית מעת לעת לשנות מדיניות והעובדה שבעבר מצאה לנכון, למרות שלא הייתה מחויבת לקיים שימועים בעל פה, אינה מחייבת אותה לעולם ועד.
10. על בית המשפט לוודא שהשינוי לא חל רק על המערער כאן, אלא על כל העומדים לפני סיכון של הטלת עיצום ובדיון היום המערערים אישרו כי לא ידוע להם על המשך החלת הנוהג של טיעון בשימוע בעל פה על אחרים תוך שרק כלפי המערערים אוכפים את שינוי המדיניות.
11. המערערים הביאו בהרחבה רבה בכתב את טענותיהם וביהמ"ש לא מצא מבחינה מהותית כי קמה להם עילה לביטול הטלת העיצום בשל פגיעה בזכות השימוע.