פס"ד בערעור על חיוב עפ"י שומת עסקאות בגין הכנסות ממכירת היתרי עבודה שלא כדין

1. זהו פסק דין בערעור על החלטת מנהל מע"מ אשדוד, לדחות את השגת המערער ולהותיר על כנו חיוב על פי שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה, ביחס לתקופה שמחודש ינואר 2007 ועד חודש ינואר 2010, בגין הכנסותיו ממכירת היתרים לעבודה בישראל, שלא כדין. סכום החיוב הינו 437,022 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך 108,466 ₪, נכון למועד החלטת המנהל.

2. בתקופה הנדונה (מינואר 2007 עד ינואר 2010), היה המערער רשום, על פי הצהרתו, כעוסק פטור, דהיינו עוסק שמחזור העסקאות שלו, על פי הצהרתו, נמוך מן הסכומים החייבים בדיווח ובמס.

3. המדינה פתחה בחקירה פלילית נגד המערער ונגד אחרים, בחשד למכירת היתרי העסקה בישראל, לפועלים משטחי הרשות הפלסטינית. בעקבות החקירה, הוגש בבית משפט זה כתב אישום נגד המערער, ונגד שתי נאשמות נוספות – הגב' מרים השאש והגב' לינדה סאלם, עימן קשר המערער קשר פלילי להוצאת ההיתרים (ת.פ 39860-03-10).

בכתב האישום נטען, בין היתר, כי היתרי ההעסקה הונפקו באמצעות הגב' השאש, אשר שמשה בתקופה הרלוונטית לאישום, כמנהלת מדור התשלומים של משרד הפנים באשקלון, והיתה אחראית, בין היתר, על הקצאת מכסת עובדים מן הרשות הפלסטינים, למעסיקים ישראלים, על אישור בקשות להיתרי העסקה של עובדים משטחי הרשות הפלסטינית, ועל ביטול היתרי העסקה. לטענת המאשימה, שיתפה הגב' השאש פעולה עם המערער, וניצלה את תפקידה, לצורך הוצאת היתרים שלא כדין, לבקשת המערער.

עוד נטען בכתב האישום, כי המערער קשר-קשר עם הגב' סאלם, רכזת מחשוב בכירה במינהל האזרחי בגוש עציון, אשר ניצלה את תפקידה ואת מעמדה, לצורך הנפקת היתרי העסקה, ביטול היתרי העסקה, ושינוי תנאים בהיתרי ההעסקה.

נטען, כי נשות הקשר האמורות, הוציאו היתרי עבודה , בהתאם לדרישת המערער. היתרי העבודה הוצאו, תוך שימוש בשמם של המעסיקים, ששון סייליס, נתי סעידי, וחברת "בוסתן הדרום", אשר לא ידעו על השימוש בשמותיהם, לצורך הוצאת ההיתרים, וממילא לא אישרו זאת. לאחר הנפקת היתר העבודה, נהג המערער, ברוב המקרים, לגרום לביטולם. הדבר נעשה, הן לצורך המשך ניצול ההקצאה של המעסיקים, אשר בשמותיהםם השתמש המערער, לשם הוצאת היתרי עבודה נוספים, והן על מנת להימנע, מהצורך לשלם את התשלומים המתחייבים, בגין תקופת העסקת הפועל בפועל. באופן זה, סיפק המערער היתרי עבודה במדינת ישראל, לפועלים משטחי הרשות הפלסטינית. היתרי העבודה נחזו, על אף ביטולם, כהיתרי עבודה לכל דבר ועניין, והפועלים שהחזיקו בהם, השתמשו בהם, לצורך כניסה לישראל ועבודה אצל מעסיקים שונים בארץ.

עוד נטען, כי המערער מכר בתקופה האמורה, באופן ישיר או באמצעות מתווכים שונים, כ-1,389 היתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלסטינית, תמורת כ- 4,625,400 ש"ח.

4. היות שהמערער לא דיווח למע"מ, על העסקאות שביצע במסגרת הפרשה האמורה, נשלחה אל המערער ביום 24.6.2010, הודעת קביעת מס, לתקופה שמחודש ינואר 2007 ועד לחודש ינואר 2010 (נספח 1 לתצהיר מר דני איטח מטעם המשיב).

המערער הגיש בהמשך דוחות, באופן רטרואקטיבי, בהם דיווח, כי במהלך התקופה שבין ינואר 2007 עד מאי 2007, לא היו לו עסקאות, וכי במהלך התקופה שבין יוני 2007 לבין ינואר 2010, היו לו עסקאות בגובה 2,000 ש"ח לחודש. בעטיים של דוחות אלה, בוטלה קביעת המס.