פס"ד בערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)

ערעור מיום 18/2/2014 על פסק דין מיום 13.12.2013 של וועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק"), בתיק ע"נ 17257-10-10 (כב' השופט יואב פרידמן – יו"ר; דר' צבי בן-ישי – חבר; מר דוד לוקוב – חבר), אשר במסגרתו נדחתה תביעתה של המערערת המבקשת להכיר בה כנכה לפי החוק.

עובדות מוסכמות -

1. המערערת, אשר פרטיה ישארו חסויים (להלן: "המערערת"), התגייסה בתאריך 18.2.2008, עם פרופיל 72 (עקב ליקוי ראיה ובעיות בברכיים). המערערת עברה טירונות של "בעלי כושר מוגבל", במשך חמישה שבועות. לאחר הטירונות נשלחה לקורס של מדריכות שליטה ובקרה למשך חודש וחצי (שרובו כרוך בעבודה למול מחשבים) ואחר כך נשלחה לקורס מתקדם. בתום הקורסים, המערערת הוצבה באוגדה בצפון הארץ, שם ביצעה את תפקידה במערך השליטה והבקרה (שו"ב). בהמשך, השתתפה המערערת פעמיים בקורס הכנה לקורס קצינות ובקורס קצינות – אותו סיימה בהצלחה.
2. ביום 2.7.09 נתקפה המערערת בכאבים בצווארה. מישוש האזור גילה קיומו של גוש. מספר ימים לאחר מכן, כאשר פנתה המערערת לרופא ונשלחה לבדיקות, התגלה כי היא סובלת ממחלת הלימפומה מסוג הודג'קין (HODGKIN’S LYMPHOMA) בדרגה 3 (מתוך 4) עם גרורות אשר התפשטו לטחול ולבלוטות הלימפה (להלן: "המחלה"). המערערת עברה סדרת טיפולים ונכון למועד מתן פסק דינו של בית המשפט קמא – דומה היה כי היא נקיה מתאים סרטניים.
3. המערערת הגישה תביעה לקצין התגמולים (להלן: "המשיב"), בדרישה שתוכר כנכה על פי החוק. ביום 5.9.2010 נדחתה בקשתה, באשר עמדת המשיב היתה כי אין קשר בין המחלה לבין השירות הצבאי וכי יש לדחות אף את טענותיה בדבר אי טיפול נאות או איחור בגילוי.
4. באוקטובר 2012 השתחררה המערערת משירותה והחלה בלימודי ארכיטקטורה.

טענות המערערת בפני הועדה –

1. לטענת המערערת המחלה נגרמה עקב שירותה הצבאי או שהחמירה עקב השירות.
2. טענה ראשונה היתה כי המחלה נגרמה עקב חשיפתה לוירוסים כגון EBV (הוירוס הגורם למחלת הנשיקה, להלן: "הוירוס"). לטענתה, היא נחשפה לוירוס כאמור במהלך כל שלבי הטירונות, הקורסים והשהייה בבסיס – עקב תנאי צפיפות וקרבה לשאר החיילים, וככל הנראה נדבקה בו. עמדתה הינה כי ההדבקה כאמור גרמה לפרוץ המחלה, וכי הדבר עשוי להתרחש גם אצל אנשים בריאים ולא רק אצל "מדוכאי חיסון". ממשיכה וטוענת המערערת בהקשר זה כי היא אינה יכולה להוכיח בוודאות שנדבקה בוירוס, אלא רק שיש סיכוי סביר שנדבקה בו, וזאת כיון שבמועד איתור המחלה, לא נעשתה לה בדיקה לגבי אפשרות הימצאותו של הוירוס. לכן, ככל שאין בידיה ראיות לגבי הידבקות וודאית בוירוס במועדים הרלבנטיים, הרי שהדבר נובע מחוסר בבדיקות מצד שירותי הרפואה בצה"ל והדבר גרם לה נזק ראייתי. לשיטתה, די בכך כדי להעביר את הנטל לשכם המשיב, להראות כי לא נדבקה.
3. טענה שניה, היתה כי המחלה נגרמה, או החריפה, או פרצה, עקב תנאי לחץ נפשי ופיזי משמעותיים בהם נאלצה המערערת לשהות במהלך כל השירות.
4. טענה שלישית היתה כי במהלך השירות – המערערת נחשפה לקרינה מאנטנות וממכשירי קשר, וכי הקרינה גרמה למחלה או להתפרצותה או להחמרתה.
5. טענה רביעית, מצטברת, נגעה לאיחור בגילוי המחלה ולטיפול כושל מצד שירותי הרפואה הצה"לים. לטענת המערערת בהקשר זה, ניתן היה וצריך היה לגלות את המחלה עוד בינואר 2009, ולמצער - במרץ 2009, עקב תלונותיה בדבר עייפות מוגברת וגילוי אנמיה, וכי לו היו מבצעים בדיקות מתאימות באותה העת –ניתן היה לגלות את המחלה.
6. המערערת צרפה מטעמה חוות דעת של פרופ' בנימין ברנר, פנימאי ומנהל המכון ההמטלוגי ברמב"ם (להלן: "מומחה המערערת"), הראשונה מיום 19.1.2011 וחוות דעת משלימה מיום 4.10.2011 (בתגובה לחוות הדעת מטעם המשיב).

טענות המשיב בפני הועדה–

1. עמדת המשיב היתה כי לא הוכח שהמחלה נגרמה עקב השירות, הגם שהתגלתה במהלכו.
2. לשיטתו, המערערת היתה בריאה במועד הגיוס, לא היתה מדוכאת חיסון ולא היו לה סיכויים מוגברים לחלות במחלה. במצב זה, לא היו לגביה כל נסיבות המוכרות כמגבירות את הסיכון לחלות במחלה ואין לתלות בתנאי השירות או במהלכו את התפרצות המחלה. עוד נטען כי לא הוכח שהמערערת נדבקה בוירוס הנטען, וממילא – הוא נמצא בכל סביבה שהיא, ולאו דווקא בסביבה הצה"לית, כך שרוב בני האדם נחשפים אליו. עוד נטען כי אין הוכחה שהוירוס גורם למחלה, משמע שאין קשר בין הדבקה אפשרית בוירוס לבין תנאי השירות, וכנגזר מכך – אין קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה. עוד טוען המשיב כי המערערת לא היתה תחת תנאי לחץ חריגים, וכי אין הוכחה לקשר בין תנאים כאמור לבין המחלה או התפרצותה. באשר לטענה בדבר חשיפה לקרינה – נטען כי היא לא הוכחה. עוד טוען המשיב כי מהרגע שהמערערת התלוננה על הגוש שהתגלה – הטיפול בה היה מהיר, המחלה אובחנה תוך ימים – וכי לא הוכח שניתן היה לאתר את המחלה עוד קודם לכן או כי גילוי מוקדם היה משנה את מהלך הטיפול והתוצאה.
3. המשיב צרף מטעמו חוות דעת של פרופ' מאיר להב, מנהל מחלקה פנימית והמטולוגית בבי"ח רבין (להלן: "מומחה המשיב"), שתאריכיהם  28.6.2010, 16.4.2011 ו-16.4.2012.

פסק הדין קמא -