פס"ד בערעור על החלטת הממונה על האכיפה ברשות להגנת הצרכן להטיל עיצום כספי על דאבל פיס מועדון חברים בע"מ

לפני ביהמ"ש ערעור על החלטת הממונה על האכיפה ברשות להגנת הצרכן להטיל עיצום כספי על המערערת מכח סמכותו על פי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

טענות המערערת

1. המערערת הגישה ביום 11.11.20 הודעת ערעור על דרישת תשלום מיום 1.10.20 בסך של 159,944 ₪. המערערת טענה בהודעת הערעור כי בהודעת החיוב מיום 10.5.20 הודע לה על כוונת המשיבה להטיל עליה עיצום כספי בסך של 3,086,800 ₪. אולם, לאחר הגשת טיעוניה, הופחת סכום העיצום ובהתאם לגובה מחזור עסקאותיה, לסך של 159,944 ₪.

2. המערערת טענה כי בנסיבות מקרה זה, היה על הרשות לבטל כליל את העיצום הכספי, נוכח השיהוי הרב במעשה המנהלי. המערערת טענה שההפרות הנטענות התרחשו לטענת המשיבה בשנת 2015 (הפרה אחת), בשנת 2016 (15 הפרות מתוך 22 נטענות) ובשנת 2017 (7 הפרות).

3. עוד טענה שההודעה על הכוונה להטלת עיצום כספי, נושאת תאריך 10.5.20. בהתאם לחומר החקירה, ומכאן שקיימות אסמכתאות בכתב כי החקירה בעניין המערערת החלה לכל המאוחר בחודש פברואר 2017.

4. המערערת טענה שפרק הזמן שחלף מאז מועד תחילת החקירה ועד ליום ההודעה הינו שלוש שנים ושלושה חודשים. משכך, ניתן לקבוע באופן ברור כי מדובר בהפרות נטענות, אשר כלי האכיפה החלופית שהחליטה הרשות להפעיל, הופעל בשיהוי חריג, ובחריגה בולטת וניכרת ממסגרות הזמנים, אשר נקבעו באופן מפורש בהחלטת היועמ"ש לממשלה.

5. המערערת טענה שכאשר חורגת המשיבה, באופן תהומי ממסגרת הזמנים שהיא צוותה לפעול על פיה בהנחיית היועמ"ש לממשלה, הרי שחריגה זו, ושיהוי זה מהווה בעצמו ראייה כי המשיבה שוקלת שיקולים זרים. המערערת טענה כי בפעולה בשיהוי, נוטלת לעצמה המשיבה סמכות שלא הוקנתה לה, להטיל עיצומים כספיים, ללא קשר לתכלית לשמה ניתנה לה הסמכות לעשות כן, כלומר פעולה מהירה להפסקת ההפרה- ולא כלי של ענישה.

טענות המשיבה

6. המשיבה טענה בתשובתה כי היא קיבלה תלונות ממספר רב של צרכנים נגד המערערת. במהלך השנים 2016-2017, המערערת פנתה למספר רב של צרכנים באמצעות שיחות טלפון יזומות על מנת לבצע עסקת מכר מרחוק, שעניינה, איגוד קבוצות משתתפים לצורך השתתפות בהגרלות שונות של מפעל הפיס, בנוסף, המערערת הפעילה אתר מרשתת במטרה לשווק את השירותים אותם היא מציעה.

7. בתהליך השיווק והמכירה בעסקאות מכר מרחוק ובשיווק מרחוק, המערערת נקטה פעולות של הטעיה בהשפעה בלתי הוגנת כלפי צרכנים רבים, וכן הפרה חובות המוטלות עליה בעסקת מכר מרחוק ובעסקה מתמשכת, הן לפני ביצוע העסקה והן לאחריה. שיחות המכירה אל הצרכנים התבצעו תוך הצגת מצג לפיו המערערת הינה מפעל הפיס עצמו, או למצער פועלת מכוחו ומטעמו, בעוד שלמערערת אין קשר למפעל הפיס.