פס"ד בערעור על החלטה לפיצוי מוגבר בגין "הונאת אבהות"

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' סגן הנשיא השופט נ' פלקס) מיום 12.10.2020 בתלה"מ 40832-12-19, בו התקבלה תביעה כספית/נזיקית שהגיש המשיב נגד המערערת בגין "הונאת אבהות", תוך שהמערערת חויבה לשלם למשיב פיצוי מוגבר ואף עונשי בסך 250,000 ₪.

רקע

1. הצדדים נישאו במוסקבה במהלך שנת 2011, לאחר שאמו של המשיב הכירה את המערערת, שמוצאה מרוסיה, עת נפשה בים המלח בישראל. האם יזמה היכרות בין הצדדים, ששוחחו ביניהם ב"סקייפ", ולאחר זמן מה נישאו הצדדים – כאמור, ברוסיה – ואזי המערערת הצטרפה אל המשיב בישראל. בשלהי שנת .... ילדה המערערת את בנה הקטין. במחצית שנת 2019 נפרדו הצדדים ובשלהי אותה שנה הותרו נישואיהם.

    

2. כשהודיעה המערערת למשיב על כוונתה להיפרד ממנו, שאל אותה המשיב אם הילד הוא אכן בנו הביולוגי, וזו השיבה לו כי הילד לא נולד ממנו. לגרסתה, קיבלה "תרומת זרע" מחבר לעבודה (להלן – האחר), והזריקה לעצמה את הזרע, לאחר שהבינה שהמשיב עקר.

    

3. בתביעה נטען כי המערערת הציגה מצג שווא כלפי המשיב, כי הילד הוא בנו הביולוגי, ויש לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו מחמת כך.

    

4. בפסק הדין דן בית משפט קמא בשאלה העקרונית האם יש מקום להכיר בעילת תביעה בגין "הונאת אבהות" וקבע כי מושגית, יש להכיר בעילה זו, הן מכוח דיני החוזים והן מכוח דיני הנזיקין. צוין כי ההצדקה היחידה שהציגה המערערת למעשיה הייתה טענתה כי ביקשה לשמור על שלמות התא המשפחתי ושלום הבית, נוכח אי הצלחת הצדדים להביא ילדים לעולם בשל עקרות האיש. בהקשר זה נקבע כי לא די שטענת העקרות לא הוכחה, אלא שטעמי מדיניות משפטית אינם תומכים בפטור מאחריות נזיקית, או חוזית, לשם "שמירה על שלמות התא המשפחתי", על חשבון האוטונומיה הנתונה לבן הזוג לבחור שלא להיות להורה או לבחור את האופן בו יהפוך להורה.

    

5. בפסק הדין עמד בית המשפט קמא על כך כי הדין הישראלי מקשה על קבלת ראיות חד משמעיות לקשרי משפחה בצורת תוצאות בדיקת DNA, כך שהחשש לפגיעה בטובת הילד בשל תובענה כזו איננו רב, וממילא החשש מהצפת בתי משפט בתביעות מסוג זה איננו ממשי. לגרסת בית המשפט קמא, "יינתן סעד רק במקרים ברורים בהם בוצעה הונאה מכוונת ללא הצדקה", ואף זאת רק כאשר לא יבוא הדבר "על חשבון הילד".