פס"ד בערעור על דחיית תביעתה של המערערת לפיצוי בגין הטרדה מינית שהוטרדה, לטענתה, על ידי המשיב

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה, בו נדחתה תביעתה של המערערת לפיצוי בגין הטרדה מינית שהוטרדה, לטענתה, על ידי המשיב.

רקע וההליך בבית הדין האזורי

2. המערערת עבדה כמטפלת סיעודית של אמו של המשיב (להלן- המטופלת) מיום 8.4.2006 עד יום 23.6.2012.
3. בתביעתה, שהוגשה לבית הדין האזורי כנגד המשיב והמטופלת, תבעה המערערת הפרשי שכר, גמול עבודה בשעות המנוחה השבועית ובחגים וזכויות סוציאליות שונות. נוסף על כך, תבעה המערערת מהמשיב פיצוי בגין הטרדה מינית, בסך של 5,000 ₪ בלבד, לטענתה מטעמי אגרה.
4. ביום 6.12.2012 נשמעה עדותה המוקדמת של המערערת, בטרם חזרה לארצה, לפני רשמת בית הדין האזורי.
5. לאחר שמיעת העדות המוקדמת הגיעו המערערת והמטופלת (על ידי האפוטרופוסית) להסדר מוסכם בכל הנוגע לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי ביום 3.4.2013. לאור זאת, נותרה לדיון ולהכרעת בית הדין האזורי תביעת המערערת כנגד המשיב לפיצוי בגין הטרדה מינית.
6. המערערת טענה בבית הדין האזורי כי המשיב הטריד אותה מינית מספר פעמים במהלך תקופת עבודתה. בכתב התביעה טענה המערערת לשני אירועים של הטרדה מינית כמפורט להלן:
   • ביום 2.2012 נכנס המשיב לחדרה של המערערת והחל לדבר עמה על פעילות מינית. המשיב ניסה להתקרב אל המערערת ולחבקה בכוח, אולם, המערערת דחתה אותו ודרשה ממנו לעזוב את חדרה.
   • ביום 6.2012 התקרב המשיב לחדרה של המערערת, תוך שהוא עושה תנועה מגונה בגופו, ופנה אל המערערת בעברית, עת המערערת אינה מבינה מה אמר. המערערת נכנסה לחדרה ואז החלה המשיב לתת לה הוראות בקשר לאופן העסקתה.
7. בתצהירה חזרה המערערת על שני אירועים אלה, שלטענתה נרשמו ביומנה בזמן אמת. נוסף על כך ציינה המערערת בתצהירה שני אירועים נוספים שאירעו לטענתה בשנת 2011, כמפורט להלן:

 "בשנת 2011, ניגש אלו המשיב ודרש ממני להסיר את חולצתי בפניו. אמרתי לו שאני לא זונה וסירבתי. בעקבות זאת הוא איים עלי כי יפטר אותי. למרות זאת סירבתי, ואז הוא אמר לי כי אני חייבת לעשות זאת ולהסיר את החולצה לפני המחשב.

 כמה ימים לאחר מכן, הוא בא עם המחשב, הפעיל אותו, והכריח אותי להסיר את החולצה לפני המחשב. בכאב רב ובבושה מתוך עלבון רב נאלצתי לעשות זאת ואני חושבת שהוא צילם אותי. אחרי זה הוא כינה אותי בשמות גנאי"

(סעיפים 22 עד 24 לתצהיר).

8. המשיב העיד בתצהירו כי לא הטריד מינית את המערערת, אלא ניהל עימה מערכת יחסים אינטימית, במשך מספר חודשים. לטענתו, לאחר מותו של אחיו הבכור מ. , שהיה האפוטרופוס של המטופלת קודם למותו הפתאומי בחודש אוקטובר 2011, החלה המערערת להתקרב אליו, על ידי חיזורים, התעניינות במצבו האישי וקניית מתנות. לדבריו, באחד מהערבים הציעה לו לשבת לידה בסלון והחלה ללטפו בכל גופו, עד לכדי ביצוע מין אוראלי, וזאת מבלי כל יוזמה מצדו. בהמשך, הגיעה המערערת לחדרו וקיימה עימו יחסי מין מלאים.

מאותו הרגע עלו יחסיהם שלב ומחודש נובמבר 2011 עד לחודש ינואר או פברואר 2012, קיים עם המערערת מערכת יחסים אינטימית, והיא מצידה ביקשה ממנו להגיע בתדירות גבוהה יותר. בחופשת חג המולד (חודש דצמבר 2011 או ינואר 2012) הגיעה המערערת לביתו, ובילו ערב רומנטי שכלל קיום יחסי מין מלאים שהיו ביוזמתה ובהסכמתה המלאה.

לגרסתו, הוא לא היה שלם עם הרומן שניהל ולכן, לאחר שניהל שיחה עם המערערת, שבה הסביר לה את תחושותיו, ניתק עמה את היחסים. לדבריו, המערערת לא כיבדה את רצונו והמשיכה לפתות אותו, תוך התעלמות מצדו. לדידו, בשלב זה החלה מערכת יחסים מתוחה בינו לבין המערערת, ובין המערערת לבין אחותו, ששימשה אפוטרופוסית של המטופלת, עד שהמערערת עזבה בפתאומיות את בית המטופלת ביום 23.6.2012.

9. אשר להטרדה המינית קבע בית הדין כי "גרסתו של הנתבע עדיפה ומהימנה בעיננו על פי גרסתה של התובעת".