פס"ד בערעור על דחיית תביעת אי כשרותה המשפטית של המערערת במועד החתימה של הסכם זכויות בדירה – הסכם מתנה

בפנינו ערעור אזרחי. פסק דין זה ניתן על יסוד החומר הכתוב שבפנינו (ראו תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן – התקנות)).

הערעור מופנה נגד פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' טוקר) בת"א 70622-07-20 (28.4.22). בפסק הדין נדחתה תובענה של המערערת, אשר סבה על הסכם מיום 3.6.18 (להלן - ההסכם). הצדדים להסכם הם המערערת והמשיב. המערערת היא אישה ערירית, כבת 92. המשיב, מר א.ב.ז, הוא בן אחיו של מר י.ב.ז. ז"ל, בעלה המנוח של המערערת.

אשר לתוכן ההסכם. כותרת ההסכם היא "העברה ללא תמורה". מושא ההסכם הוא הזכויות בדירה ברחוב ד., ירושלים (להלן – הדירה). במהותו, מדובר בהסכם מתנה. סעיף 9 להסכם קובע בהקשר זה כי המערערת מעבירה את זכויותיה בדירה למשיב ללא תמורה. בהסכם נקבע עוד, כי המערערת מתחייבת למסור למשיב את החזקה בדירה לא יאוחר מיום 3.6.18, היינו – יום החתימה על ההסכם (סעיף 3.6 להסכם). המשיב התחייב להעניק למערערת זכות מגורים בדירה עד ליום מותה, וכי לא ימכור את הדירה עד ליום מותה (סעיף 12.7). הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה הוא סעד הצהרתי, לפיו ההסכם בטל ומבוטל.

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, על רקע החומר שבפנינו, החלטנו לקבל את הערעור. נעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו.

תחילה, להערה במישור הדיוני. המשיב העלה טענה לפיה עו"ד חיים פרנקל, אשר הגיש את הערעור כב"כ המערערת, הוסמך בידי בית המשפט לענייני משפחה כאפוטרופוס לדיון רק לצרכי ההליך בערכאה הדיונית. גם אם נניח כי יש יסוד לטענה זו, הרי שאנו עושים שימוש בסמכותנו לפי תקנה 172א לתקנות, וממנים את עו"ד פרנקל כאפוטרופוס לדין גם לצרכי הערעור שבכותרת.