פס"ד בערעור על דחיית התנגדות בת לצוואת אביה

השופטת עינת רביד- אב"ד :

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו בת"ע 29215-02-18, ת"ע 29221-02-18, ת"ע 29242-02-18, ו- ת"ע 29205-02-18 (כבוד השופט ארז שני, מיום 18.8.2019) בגדרו נדחתה התנגדות המערערת לצוואת אביה, XXXX ז"ל (להלן: המנוח), מיום 26.3.2017 (להלן: הצוואה האחרונה); ניתן צו לקיומה של הצוואה האחרונה; ונתקבלה התנגדות המשיבים לצוואת המנוח מיום 22.1.2010.

תמצית רקע רלוונטי

1. המערערת והמשיבים 2-1 הם ילדי המנוח, שנפטר ביום 2017/..../....., בגיל XXX בהיותו אלמן. רעייתו של המנוח, ואימם של המערערת והמשיבים 2-1 (להלן: המנוחה), XXXX ז"ל, נפטרה ביום 1999/.../.... ללא שהותירה אחריה צוואה וניתן אחריה צו ירושה. המערערת והמשיבים 2-1 חתמו על תצהיר הסתלקות מעיזבון המנוחה לטובת המנוח.
2. המשיבה 3 הייתה בת זוגו של המנוח לאחר פטירת המנוחה ועד ליום מותו (להלן: בת הזוג). המנוח היה נהג XXXX.
3. בשנת 2007 נפטר XXXX ז"ל, אביה של המנוחה, סבם של המערערת והמשיבים 2-1 (להלן: הסב). הסב הותיר אחריו צוואה המחלקת את רכושו בין המערערת, בעלה של המערערת, ובת נוספת שהייתה לו, כך שהמנוח והמשיבים 2-1 לא קיבלו דבר בצוואה.
4. באוקטובר 2009 המנוח הגיש תלונות במשטרה כנגד בעלה של המערערת באשר לחבלה במזיד ב(רכב) שלו.
5. ביום 19.1.2010 חתם המנוח אצל עו"ד ששון כביר, על צוואה בעדים המורישה את רכושו למשיבים 2-1 (45% לכל אחד) ולבת הזוג (10%) (להלן: הצוואה הראשונה). שלושה ימים לאחר מכן ביום 22.1.2010 חתם על צוואה המבטלת את הצוואה הראשונה וקובעת כי רכושו יחולק בשווה בין המערערת לבין המשיבים 2-1 (להלן: הצוואה השנייה).
6. צוואת הסב הוגשה לקיום על ידי המערערת בשנת 2013 והמשיבים 2-1 הגישו התנגדות לצוואה. לאחר דיון והוכחות, בית המשפט לענייני משפחה בהרכב הנוכחי דחה את ההתנגדות וקיים את צוואת הסב. פסק הדין ניתן ביום 9.7.2014. אין מחלוקת כי סוגיית צוואתו של הסב והעובדה שציווה שני שליש מרכושו למערערת ולבעלה, אך הדיר את המשיבים 2-1, גרם למחלוקת וכעס. כמו כן היו סכסוכים בין המנוח לבין בעלה של המערערת, כאשר המנוח אף הגיש נגדו תלונות במשטרה. אין מחלוקת כי היה נתק וחוסר קשר בין המנוח לבין המערערת במשך כעשר שנים עד ליום מותו.
7. ביום 26.3.2017 חתם המנוח על הצוואה האחרונה, שנערכה על ידי עו"ד מאיר גולד (להלן: עו"ד גולד) ונחתמה בפני עדים במשרדו בבית שמש. עדים לצוואה היו מר א' ב' (להלן: ב') והרב א'. אין מחלוקת, שב' פנה לעו"ד גולד וביקש ממנו לערוך את הצוואה עבור המנוח, מסר לו את הצוואה הראשונה (מיום 19.1.2010) ואמר לו שהמנוח מבקש לערוך צוואה דומה לזו, כיוון שבין לבין ערך צוואה אחרת אותה מבקש לבטל. כמו כן לא נסתרה עדותו של עו"ד גולד כי המנוח הגיע אליו ביום ראשון מלווה ב- ב', עו"ד גולד שוחח עם המנוח ביחידות כ- 20 דקות, במהלכן ב' יצא להביא את העד השני לצוואה. לאחר השיחה בארבע עיניים בה העיד עו"ד גולד כי ווידא עם המנוח שזה רצונו, ולאחר שהצוואה נקראה למנוח ביחידות ושוב כאשר היו העדים נוכחים, נחתמה הצוואה בנוכחות שני העדים ובנוכחות עו"ד גולד.
8. בצוואה חזר המנוח לחלוקת הרכוש כפי שהייתה בצוואה הראשונה, דהיינו 45% לכל אחד מהמשיבים 2-1 ו- 10% לבת הזוג. המערערת הודרה מן הצוואה האחרונה.
9. לאחר מותו של המנוח הוגשו לקיום על ידי המשיבים 2-1 ובת הזוג הצוואה האחרונה ואילו המערערת הגישה התנגדות לצוואה זו וביקשה לקיים את הצוואה השנייה.
10. במהלך ההוכחות נחקרו המערערת, גברת ש' ו', חברה של המנוחה, המשיב 1 (להלן: האח), ועו"ד גולד. יש לציין כי מטעם המשיבים הוגשו ארבעה תצהירים של עדים נוספים, ביניהם ב', וכן זומן העד ד"ר ש'. עדים נוספים אלה לא התייצבו לחקירה על תצהיריהם וב"כ המשיבים הודיע כי הוא מושך את תצהיריהם מהתיק (ראו בפרוטוקול הדיון עמוד 32 שורות 5-4).

תמצית פסק דינו של בית משפט קמא

11. המערערת טענה בכתב ההתנגדות לצוואתו האחרונה של המנוח להשפעה בלתי הוגנת של המשיבים 2-1 וכן לאי כיבוד רצונו האמתי של המנוח, אשר בא לידי ביטוי בצוואה השנייה ולא בזו האחרונה. אין מחלוקת כי בסיכומיה טענה לראשונה למעורבות בעריכת הצוואה.
12. אשר לאי כשרות לצוות, הרי שהמערערת לא הגישה חוות דעת לעניין זה, ובית המשפט לאחר שבחן פרמטרים שונים, ביניהם: מסמכים רפואיים, שהוצגו בפניו תוך פירוט בפסק הדין של המסמכים מינואר 2014 עד XXXX 2017, חודש מותו של המנוח; עדותו של עו"ד גולד לגבי מצבו של המנוח בעת החתימה על הצוואה; וכן חקירת המערערת, אשר למעשה הייתה מנותקת מאביה במשך 10 שנים, ולא יכלה להעיד ממקור ראשון על מצבו – קבע, שהמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח שהמנוח לא היה כשיר לעריכת צוואה במועד עריכת הצוואה האחרונה.
13. אשר לטענת השפעה בלתי הוגנת, ציין בית המשפט כי הצוואה האחרונה היא צוואה בעדים, העומדת בכל הדרישות הצורניות של צוואה על-פי סעיף 20 לחוק הירושה. הצוואה נכתבה בכתב, יש בה תאריך, יש בה הצהרה של המצווה, יש בה חתימה של המצווה וכן חתימתם של שני עדים. לכן הנטל על המערערת להוכיח השפעה בלתי הוגנת. לעניין זה קבע בית המשפט כי מהעדויות והתצהירים עולה שהמנוח היה עצמאי, בדגש על התקופה שקדמה לעריכת צוואתה,  כמעט עד יומו האחרון;  כן צוין שהמשיך לנהוג בXXXX   עד חודש אפריל 2017 ושהמנוח היה עצמאי, בדגש על התקופה שקדמה לעריכת צוואתה, כמעט עד יומו האחרון ולכן אין אינדיקציה לתלות של המנוח בסביבתו או בנהנים. עוד מצא בית המשפט שהמנוח לא היה מנותק מסביבתו. בית המשפט סבר שהמנוח שינה את צוואתו הראשונה וכתב את זו השנייה, בהניחו שבכך יפתח פתח לשינוי מערכת היחסים בינו לבין המערערת אולם תוחלתו נכזבה והמערערת הוסיפה להיות בנתק ממנו. לפיכך, מצא בית המשפט כי למנוח היה "טעם מבורר" לצוות בצוואתו האחרונה תוך הדרת המערערת.
14. אשר לטענת מעורבות בעריכת הצוואה, קבע בית המשפט קמא, שכוונת המערערת היא למעורבות צד ג' (ב') בעריכת צוואת המנוח. בית המשפט קובע שטענה זו עלתה לראשונה בסיכומי המערערת, שכן רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ועדותו של עורך הצוואה התבררה למעשה התמונה האמתית בדבר נסיבות עריכת הצוואה. למרות שמדובר בהרחבת חזית בית המשפט בדק את הטענה ש- ב' פעל כחברו הטוב של האח ולכן ניתן לראות בכך מעורבת של נהנה. בית המשפט דחה את הטענה תוך שהוא מדגיש, שהשתכנע מעדותו של עו"ד גולד, בה נתן אמון, שבשלבים מכריעים שבהם קרא המנוח את הצוואה והוסבר לו תוכנה ועו"ד גולד השתכנע שזה רצונו, לא היה ב' נוכח ועו"ד גולד היה ביחידות עם המנוח.