פס"ד בערעור על בימ"ש משפחה שצמצם צו ההגנה והרחיבו כך שיחול הדדית

1. בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת גילה ספרא- ברנע) מיום *** בתיק ה"ט *** (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן לאחר שקיים דיון במהלכו נחקרו הצדדים, ובגדרו צמצם בית משפט קמא את הצו שניתן במעמד צד אחד כנגד המשיב - באופן המתיר לו להיכנס לדירת המגורים ולהימצא במרחק של 200 מטר ממנה, והרחיב את הצו באופן שאסר הדדית על הצדדים להטריד זה את זו, כדלקמן:

"23. אני קובעת כי הצו שניתן ביום 28/10/20 יישאר על כנו למעט שתי ההוראות הראשונות, איסור כניסה לדירת הצדדים ואיסור להימצא במרחק 200 מטר מהדירה.

24. למען הסר ספק אני קובעת שוב את ההוראות, שנותרו על כנן והינן בתוקף למשך שלושה חודשים (עד ליום 20/1/21), לפיהן נאסר על הצדדים הדדית:

• להתנהג באלימות פיזית או מילולית האחד כלפי האחרת וההיפך, וכלפי בני משפחה;
• להטריד האחד את האחרת ולהיפך, בדירה, בעבודה, בכל דרך ובכל מקום, כמו גם הטרדות טלפוניות.
• לבצע הדדית כל פעולה המהווה הטרדה מאיימת לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-1991 לרבות הטרדה בכל דרך, מעקב, התחקות, בילוש, בין במישרין ובין בעקיפין כולל באמצעות רשתות חברתיות ואמצעים דיגיטליים.
• לשאת או להחזיק נשק מכל סוג שהוא."

(להלן: "פסק דינו של בית משפט קמא").

2. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ובצמוד לה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע. התיק נקבע לשמיעה ליום ****. הצדדים התבקשו להגיש עיקרי טיעון.

3. המערערת טענה בתמצית כי המשיב מתעלל בה פיזית, נפשית וכלכלית מזה זמן רב. המשיב גירש אותה ואת הבת מהבית ביום *** והן נאלצו לעבור להתגורר בבית הוריה.

ביום *** נחתם בין הצדדים הסכם "שלום בית" אך המשיב המשיך להתעלל במערערת ובילדים באופן שהחמיר בחודש מאי 2020, עת התנגד לחזרתה של המערערת למגורים בדירה המשותפת, תקף אותה והזמין לה משטרה. לטענתה, רק לאחר שנפסקו לה מזונות זמניים, נאות המשיב לאפשר לה לשוב ולהתגורר בדירה, אך אז הסתבר לה שהמשיב "חזר לעצמו האמיתי" ושוב התחיל לתקוף אותה, לאיים עליה ועל הבת, ולעשות מהומות בבית. בעקבות כך, הגישה בקשה למתן צו הגנה בחודש מאי 2020, אך זו לא נתקבלה.

ביום *** תקף המשיב את המערערת והיא נאלצה להגיש כנגדו תלונה על תקיפה ואיומים.  בעקבות אירוע אלימות זה, מושא פסק דינו של בית משפט קמא, נעצר המשיב, נשפט למעצר בית של ארבעה ימים והורחק מהדירה למשך עשרה ימים (לאחר ערר שהגיש והתקבל בחלקו).