פס"ד בערעור על ביטול הסכם ממון בין בני זוג

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 24.10.19 (תמ"ש 1365-05-18 מפי כב' השופט ארז שני), שביטל את הסכם הממון שעליו חתמו הצדדים בשנת 1988.

א.         רקע עובדתי

1. המערער (להלן גם: האיש) נולד בשנת 1958 בישראל וכשהיה ילד, הוא התעוור בשתי עיניו.

2. הורי המערער רצו למצוא לבנם כלה ולהגשים את חלומו להינשא ולהביא ילדים לעולם. לפיכך, בשנת 1987 הם נסעו לברזיל עם בנם ויצרו שם קשר עם משפחה שלה בת בגיל עשרים (ילידת 1967) - היא המשיבה (להלן גם: האישה). האישה היתה באותה עת סטודנטית למשפטים בברזיל (שנה שנייה) ולאחר קבלת ברכתה של משפחתה, היא הסכימה להינשא לאיש, לעבור לחיות עמו בישראל ולהתגייר.

3. ביום 3.11.87 התייצבו הצדדים בפני פקיד ראשי בסאו פאולו וחתמו על הצהרה לפיה יחול ביניהם משטר רכושי של "שיתוף חלקי ברכוש" שלפיו יהיה ביניהם שיתוף נכסים ביחס לרכוש שיש להם באותו מועד וכן ביחס לרכוש שיהיה להם בעתיד, לרבות רכוש שיתקבל במתנה או בירושה (להלן: ההסכם הברזילאי).
4. ביום 23.11.87 הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בברזיל וביום 26.11.87 עלתה האישה לארץ.

5. ביום 10.2.88 חתמו הצדדים על הסכם ממון בעברית (להלן: ההסכם) ומאחר שהאישה לא ידעה כלל את השפה העברית, הוצג לה תרגום של ההסכם לשפה הפורטוגזית. על פי ההסכם, חל משטר של הפרדת רכוש מוחלטת בין הצדדים לרבות ההכנסות שיקבל כל צד וכל אחד יהיה הבעלים הבלעדי של כל רכוש הרשום על שמו, לרבות רכוש שנרכש במהלך הנישואין ורק רכוש שיירשם ע"ש שני הצדדים יחדיו יהיה רכוש משותף.

6. ביום 23.3.88 הוגשה בקשה לאישור ההסכם לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973 (להלן: חוק יחסי ממון) לבית משפט זה באמצעות עו"ד טלמון, שהומלץ ע"י עו"ד שהיה עורך דינה של משפחת האיש.

7. ביום 11.4.88 התייצבו הצדדים ועו"ד טלמון בבית המשפט לצורך אישור ההסכם. בפרוטוקול הדיון מצוין שהאישה אינה שולטת בשפה העברית וביהמ"ש שוחח אתה באנגלית השגורה בפיה. האישה הצהירה שהיא חתמה על ההסכם "מרצונה החופשי, אני מבינה את מהות, משמעות ותוצאות ההסכם... חתמתי על העותק המתורגם והבנתי אותו. חתמתי על התרגום מרצוני החופשי".