פס"ד בערעור סילוק ידם של המערערים מהמקרקעין באתר קבר הרשב"י

השופט דני צרפתי:

הערעור שלפנינו הוגש על פסק דינו של בימ"ש השלום בבית שאן (כב' השופט אדהם ספדי), מיום 14/3/2020, במסגרתו הורה בימ"ש קמא על סילוק ידם של המערערים מהמקרקעין כהגדרתם בתביעה והמהווים חלק מאתר קבר הרשב"י במירון (להלן: "קבר הרשב"י" ו- "פסק הדין").

ההליך בפני בימ"ש קמא וטענות הצדדים

1. המשיבים – התובעים בפני בימ"ש קמא, הם ארבעה מתוך חמשת חברי "ועדת החמישה" (להלן: "הוועדה") אשר הוקמה ע"י בימ"ש העליון בפסק דינו מיום 14/5/2008 במסגרת רע"א 10029/07, היועמ"ש לממשלה נ' הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון ו – 10 אחרים, וזאת לניהול ענייני אתר קבר הרשב"י (להלן: "פסק הדין המסמיך").

המערערים הם בני משפחה אחת, אב ושני בניו, אשר הקימו באתר הרשב"י מבנה המשמש אותם, לטענתם כבר שנים ארוכות.

2. לאחר שריפה שפרצה במבנה המערערים וגרמה לו נזק ממשי, הוגשה התביעה מושא פסק הדין וכן ניתן צו מניעה זמני האוסר על המערערים לבצע כל פעולת בנייה ו/או הקמה של המבנה, למעט פעולות שיקום.

המשיבים טענו כי המערערים פלשו בשנים האחרונות למקרקעין שבניהולם, הקימו את המבנה ועושים בו שימוש לסירוגין, הכל בניגוד לדין, ללא היתר ומבלי שקיבלו את הסכמת בעלי הקרקע או את הסכמת הוועדה ועל כן יש לסלקם מהמקרקעין.

3. עפ"י המערערים, המשיבים כלל לא הוסמכו לתבוע את סילוק ידם ולכן מן הדין היה לדחות תביעתם על הסף. עוד נטען כי התביעה הוגשה בהרכב חסר של חברי הוועדה, תוך ניגוד עניינים כשלחברי הוועדה אינטרסים במקום והם נוהגים "איפה ואיפה" כשגם מטעמים אלו התביעה חסרת תוקף.

לגופן של טענות הוסיפו המערערים ופרטו כי הם שוכנים באתר הרשב"י במשך כ- 50 שנים, כשמכוח פעילות זו קמה להם זכות של זיקת הנאה במקרקעין. לחלופין טענו כי מעמדם הוא כשל בר – רשות כששתיקת הבעלים אל מול החזקתם והימנעות הבעלים מסילוקם מלמדת על הסכמה ומתן רשות מכללא להשתמש במקרקעין.

4. פסק הדין הכריע כי מכוח ההסמכה לנהל שניתנה במסגרת פסק הדין המסמיך של בימ"ש העליון מוסמכת הייתה הוועדה להגיש את התביעה לסילוק יד נגד המערערים.