פס"ד בערעור משיב על החלטת רשמת הוצל"פ בעניין חוב במזונות

לפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל, גברת מירלה אהרון-ביננפלד (להלן: "כבוד הרשמת/הרשמת"), כאשר היא למעשה שתי החלטות משורשרות אשר ניתנו ביום 24.06.2020 וביום 04.08.2020 בתיק ההוצאה לפועל שפרטיו בהודעת הערעור.

החיוב במזונות שני ילדיהם של הצדדים בא אל העולם ביום x.x.2001, כאשר ביום 28.08.2003 נפתח תיק ההוצאה לפועל.

מספר לי בא כוח המשיבה ואני מאמין, כי החוב "תפח" והגיע לסך 300,000 ₪ (כולל ריבית פיגורים) והוא עומד כיום על סך 200,000 ₪ ויותר, כולל ריביות וכי למעשה הקרן, על פני כל השנים, אינה אלא סך של כ- 60,000 ₪.

אומר לי בהגינותו בא כוח המשיבה כי סכומים מסוימים "בתחילת הדרך" גבתה המשיבה מן המוסד לביטוח לאומי – אין עורר כי בגין סכומים אלה לא ביצעה היא הקטנת קרן.

גם אין עורר כי מיום 28.08.2003 ואולי זמן מה לאחר מכן, ועד ליום 05.09.2019 לא פעלה המשיבה דבר בתיק ומכאן הטענה המרכזית שבערעור – לפיה היה צריך תיק ההוצאה לפועל להיסגר והמשיבה לא זכאית היתה לגבות דבר, טרם קבלת אישורו של בית המשפט לכך – הכל על-פי סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

המערער סומך ידו גם על תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל ואין ויכוח כי לשכת ההוצאה לפועל לא פעלה על-פי האמור בתקנה: לא ניתנה הודעה למשיבה ליתן טעם מדוע לא ייסגר התיק ולמעשה "נח לו על המדף" תיק ההוצאה לפועל ו"צבר אבק".

בין השאר סמך המערער ידו על פסק דינה של כבוד השופטת י. שטופמן [ע"א (ת"א) 2836/03].

שם קבעה כבוד השופטת י. שטופמן כי תיק הוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תכנית חיסכון" לזוכה לעת בא יעלה רצון מלפניה להפעיל את ההליכים.

אכן וכפי שראינו את ההבדל בין סכומי הקרן לבין סכומי הריבית, מדובר ב"תכנית חיסכון" אשר הביאה את החוב בשיאו לכפל חמש מן הקרן.