פס"ד בערעור בעניין צווי מניעה במסגרת תיק רכושי

המערערת (להלן: האשה) והמשיב (להלן: האיש) נישאו זל"ז לפני כ 15 שנים ולהם שני ילדים. כשנתיים לאחר נישואיהם, הקימה האשה את חברת AAA בע"מ (להלן: החברה), אולם משום מניעות לרשום את מניות החברה על שמה, הן נרשמו על שם האיש בלבד. החברה מחזיקה, בין היתר, ב 44% ממניותיה של חברת BBB בע"מ. כפי העולה מהסעדים המבוקשים, החברה מחזיקה גם במניות שתי חברות נוספות: CCC בע"מ ו- DDD בע"מ (שלוש החברות, להלן: חברות הבנות). לפי הטענה, האיש הוא מנכ"ל בחברות הנ"ל.

ביום 24.4.20 - במסגרת בקשה למתן צו מניעה שהגישה האשה בתיק י"ס 23338-04-20 - ניתנה החלטת כבוד הרשמת עינת גלעד משולם, לפיה התקבלה בחלקה בקשת האשה, תוך שניתן כנגד המשיב (להלן: האיש) צו מניעה לגבי נכסים, לרבות צו האוסר על האיש לעשות דיספוזיציה במחצית מזכויותיו בחברה, תוך הסתייגות: "... אין מקום ליתן צו מניעה "כללי" ביחס לכלל הנכסים. לפיכך, הצו אינו חל על נכסים ופעילות של החברה, בהיותה אישיות משפטית נפרדת ואף איננה צד להליך י"ס. אין מקום ליתן צו ביחס לזכויות הרשומות ע"ש החברה" (ר' סעיף 3 להחלטה). ולאחר מכן, נרשם: "מובהר כי אין בצו זה כדי למנוע מהמשיב להמשיך ולפעול בזכויותיו בחברות בדרך העסקים הרגילה, אולם בהתאם לצו זה, נאסר על המשיב לפעול לגריעת חלקה של המבקשת, לכאורה, בזכויות אלה" (שם).

האשה לא השלימה עם ההחלטה והגישה 'בקשה לעיון חוזר', תוך שהיא עותרת להרחבת הצו שניתן. ביום 28.4.20 דחתה הרשמת את הבקשה, בכותבה: "לאחר עיון בנימוקים עתה, לא מצאתי שיש בהם מידע חדש שלא היה מונח בפני טרם מתן ההחלטה מיום 24.4.20. בנוסף לנימוקים בהחלטה מיום 24.4.20, במאזן הנוחות שבין ההכבדה הנגרמת מהגבלת פעילות של חברות, שמוחזקות באופן חלקי על ידי [החברה] לבין החשש הנטען להכבדה ביחס לפסק דין ככל שיינתן, איני מוצאת לנכון ליתן סעד בזיקה לחברות הבנות, במעמד צד אחד. בעת הזו נטענו טענות אולם לא הוצגו ראיות בדבר החשש, יסוד ההכבדה אינו ברור דיו. עוד יצויין, החברות מחויבות לנהל ספרי חשבונות ולהכין דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואי חשבון, ולפיכך, אף אם חלילה יתברר שנעשו פעולות "מניפולטיביות" ניתן יהיה להתחקות אחר אותן פעולות".

כנגד שתי החלטות אלה מערערת האשה בפני. לטענתה, שגתה כבוד הרשמת בכך שלא הוציאה תחת ידה צו מניעה למניעת דיספוזיציה על כלל זכויות הצדדים גם בייחס לאחזקותיה של החברה בחברות הבנות.

לאחר עיון בכתב הערעור, מצאתי לדחותו ולהלן נימוקיי.

ראשית, ובכל הכבוד, לא ברור כלל ועיקר על מה בדיוק מלינה האשה, שכן בכתב הערעור עצמו נכתב: "מלכתחילה המבקשת הבהירה כי הצווים המבוקשים על ידה הינם צווים לשמירת מצב קיים מבלי לפגוע בכל פעילות עסקית בחברות, המהווה פעולה במהלך העסקים הרגיל" (ר' סעיף 39 ג' לכתב הערעור). הצהרה זו של האשה תואמת לחלוטין את החלטת הרשמת, שחלקה צוטט לעיל, לאמור: "מובהר כי אין בצו זה כדי למנוע מהמשיב להמשיך ולפעול בזכויותיו בחברות בדרך העסקים הרגילה, אולם בהתאם לצו זה, נאסר על המשיב לפעול לגריעת חלקה של המבקשת, לכאורה, בזכויות אלה" (ר' לעיל). אשר על כן, ועל פניו, קיבלה האשה את מבוקשה.