פס"ד בערעור בעניין הכרה במערערת ובמנוח כבני זוג ידועים בציבור וזכויות בעיזבונו של המנוח

השופט סארי ג'יוסי [אב"ד]

1. בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ענבל קצב-קרן) מיום 19.01.2020 בתמ"ש 36236-01-15, אשר במסגרתו נדחתה תביעתה של המערערת, הן להכרה בה כידועה-בציבור של המנוח ג.ד. ז"ל (להלן: "המנוח"), והן לקבלת מחצית מן הזכויות בעיזבונו של המנוח.

העובדות הצריכות לעניננו:

2. המערערת תבעה בבית משפט קמא מחצית מן הזכויות בעיזבון המנוח מכוח היותה, כך לטענתה, ידועה-בציבור של המנוח החל משנת 1998 ועד למועד פטירתו, ביום 02.04.2013.

המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 02.02.2012 (להלן: "הצוואה"), אשר צו לקיומה ניתן ביום 28.11.2013.

משיב מס' 1 הוא מנהל עיזבון המנוח, אשר מונה בצוואה, ומינויו אושר בהחלטת בית המשפט מיום 03.06.2013 בתיק ת.ע. 53858-04-13, המשיבים 2-11 הם ילדיו ונכדיו של המנוח, יורשיו על-פי הצוואה, יחד עם המערערת.

3. לטענת המערערת, היא הייתה ידועה-בציבור של המנוח משנת 1998 ועד מועד פטירתו, הואיל ומתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרזתה כידועה בציבור, היינו, חיי משפחה וניהול משק בית משותף.

נטען, כי הפסיקה השוותה את מעמדם של ידועים-בציבור למעמדם של בני-זוג נשואים, וכי

חלה הלכת השיתוף על יחסיה עם המנוח, על כל רכיביה, הואיל והיא הניחה, כך לטענתה, את התשתית הראייתית הנאותה לרבות באמצעות העדים, שהעידו, כי היא הייתה זוגתו של המנוח משנת 1998, וראו בה כאהבת חייו.

עוד נטען, כי היא והמנוח התגוררו יחדיו במשך 15 שנים, גידלו יחדיו את ביתה נ', אשר אף מוזכרת בצוואת המנוח, והתנהלו התנהלות כלכלית וחברית משותפת במשך זמן ארוך. בנוסף, כך לטענת המערערת, יש משמעות להכללתה בצוואות המנוח מאז שנת 2003, ולעובדה, כי חלקה בצוואות הלך וגדל עם השנים.