פס"ד בערעור בנושא התרת נישואין אזרחיים

השופט ערפאת טאהא:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופט מחמוד שדאפנה), מיום 29.1.15 (תה"ן 15711-10-12), בגדרו הורה בית המשפט קמא על התרת הנישואין של הצדדים.

רקע עובדתי

1. המערערת היא יהודייה תושבת ואזרחית ישראל ואילו המשיב הוא חסר דת, תושב ואזרח ישראל. המערערת והמשיב נישאו זל"ז ביום ***** בנישואין אזרחיים בקפריסין ונישואיהם נרשמו במרשם האוכלוסין. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים משותפים, כולם בגירים.

2. בשנת 1998 או בסמוך לפני כן, נוצר קרע בין בני הזוג, ומאז הם חיים בפירוד, ואינם מנהלים משק בית משותף. מאז הקרע שנוצר בין בני הזוג מתנהלים בין הצדדים מספר רב של הליכים ותביעות בבית המשפט לענייני משפחה. בעניין זה קבע בית המשפט קמא, כי "עסקינן בתביעה מבין סדרה ארוכה של תביעות שמתנהלות בין הצדדים מאז שנת 1998. המדובר בהתדיינויות ממושכות וארוכות שנים. לצדדים מספר רב של תיקים קשורים בפני בימ"ש זה וכן מתנהלת ביניהם התדיינות ארוכה ורווית מתח במסגרת לשכת ההוצאה לפועל".

3. בשל הקרע שנוצר בין בני הזוג כמתואר לעיל, הגיש המשיב בשנת 2012 לבית המשפט לענייני משפחה תביעה להתרת הנישואין. בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט קמא, טען המערער, ועל כך לא חלקה המשיבה, כי הצדדים פרודים משנת 1998 עת הגישה המשיבה נגד המערער בקשה לצו הגנה בגין אלימות, אשר לאחריה הוא לא שב לדירת המגורים המשותפת ולחיים משותפים. עוד טען המערער בפני בית המשפט קמא, כי בסמוך לפרידתו מהמערערת, הוא עבר לחיות עם בת זוגו הנוכחית והם מוכרים כידועים בציבור. במהלך הדיון בעל פה שהתנהל בפנינו הודיע המשיב, כי לאחר שבית המשפט קמא התיר את הנישואין הוא התחתן עם בת זוגו הנוכחית, כך שמבחינתו מדובר במעשה עשוי.

4. המשיבה טענה בפני בית המשפט קמא, כי המשיב הוא נוצרי, וכי הרחקתו מבית המגורים המשותף ארעה על רקע אלימות פיזית בה הוא נקט כלפיה. היא אישרה, כי מאז ניתן נגדו צו הגנה בשנת 1998, לא שב המשיב לחיים משותפים עמה, ובחר לחלוק את חייו עם אישה אחרת שאתה הוא חי מאז ועד היום.

5. על אף האמור התנגדה המערערת להתרת הנישואין בטענה, כי אין למשיב כל עילת גירושין. לטענתה, הפירוד ביניהם נגרם בשל התנהגות המשיב, אשר ללא כל סיבה מוצדקת, החל לנהל מערכת יחסים עם אישה אחרת בעודו נשוי עמה וכתוצאה מכך היא נותרה לבדה עם ארבעת ילדיהם המשותפים. היא טענה עוד, כי בהתאם לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין לאומית) תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק השיפוט"), הדין החל על התרת הנישואין הוא הדין הקפריסאי. המשיב לא הוכיח את הדין הקפריסאי, ולא הביא חוות דעת של מומחה באשר לדין הקפריסאי ועל כן, דין התביעה להידחות, משלא הוכחה עילת גירושין מוכרת בהתאם לאותו דין.

6. בטרם ניגש להכריע בטענות הצדדים כמפורט לעיל, פנה בית המשפט קמא לבית הדין הרבני הגדול בירושלים וביקש את חוות דעתו באשר לתוקף הנישואין. בחוות דעת מיום 3.3.14, שניתנה על ידי הרב *****, נקבע כי נישואיה של המערערת למשיב "שנערכו בקפריסין בתאריך ****, בטלים מעיקרם".