פס"ד בעניין שיתוף בנחלה שהיתה שייכת לאחד מבני הזוג מלפני הנישואין

1.עניינו של פסק דין זה הכרעה בתביעה רכושית שהגישה התובעת כנגד הנתבע, שהם בני זוג לשעבר, למתן סעד הצהרתי, פירוק שיתוף ואיזון משאבים בכלל הרכוש.

א.רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים

2.התובעת (להלן: "האישה") והנתבע (להלן: "האיש") נישאו זל"ז ביום XXXX ולהם 3 ילדים משותפים, כיום כולם בגירים. לאיש בת בגירה נוספת מנישואיו הקודמים. הצדדים נפרדו זה מזו בחודש 8/19 עם עזיבת האישה את בית המגורים בה התגוררו יחד במושב XXXX, בית מגורים הבנוי בנחלה מס' X בגוש XXXX חלק מחלקה X (להלן: "בית המגורים או "הנחלה", לפי העניין).

3.הזכויות בנחלה הוקנו לאיש בשנות ה- 80' של המאה הקודמת, אז היה נשוי לאשתו הראשונה, הגב' XXXXX (להלן: "הגב' XXXX"), ממנה התגרש. הזכויות בנחלה נרשמו ברמ"י על שם האיש והגב' XXXX והם בנו על הנחלה את בית המגורים, אותו בית מגורים שלימים התגוררו בו הצדדים כאן החל משנת 1995. בהסכם הגירושין שנחתם בין האיש לבין הגב' XXXX עובר לפירוד ביניהם, הועברו זכויותיה של האחרונה בנחלה לידי האיש, בהעברה ללא תמורה, אגב איזון המשאבים ביניהם.

4.על פי האמור בכתב התביעה, בשל החרפת הסכסוך והמשבר בין הצדדים נאלצה האישה לעזוב את בית המגורים יחד עם הילדים לדירה שכורה בXXXX, מאז עושה האיש שימוש בלעדי בבית המגורים והנחלה - ונהנה באופן בלעדי מזכויות הצדדים, הכנסות המטעים השייכים לנחלה והתמורה המתקבלת מהשכרת השטחים החקלאיים לצדדי ג'.

5.על פי גרסת האישה, למרות שהזכויות בנחלה היו שייכות לאיש קודם לנישואיהם, במהלך תקופת החיים המשותפת שילמו הצדדים מחשבונם המשותף בבנק XXXX את תשלומי המשכנתא שרבצה על הנחלה בגין בניית בית המגורים, כמו את יתר החובות וההלוואות שהיו קיימים לאיש מלפני הנישואין. כן הכניסו הצדדים לחשבון המשותף כספי פיצויים שהתקבלו בידי כ"א מהצדדים, כגון כספי פיצויים בגין תאונת דרכים שקיבלה האישה ומנגד פיצויים בגין מצב רפואי אותם קיבל האיש.

6.האישה הוסיפה וטענה שבמהלך שנות נישואיהם, הצדדים השביחו את בית המגורים וראו בו ביתם המשותף לכל דבר ועניין, בית מגורים שלדבריה משתרע על שטח של כ- 200 מ"ר ומתוך נחלה לה מיוחסים כ- 100 דונם שטחים חקלאיים. לדבריה, היה ברור לשני הצדדים, במצגים, בהתנהגות בשיתוף החובות והמשכנתא - וברישומים שונים מול צדדי ג', שהנחלה שייכת לשניהם בחלקים שווים. על פי גרסתה, במהלך שנת 2010 הצדדים בחנו אפשרות להעברת מחצית הזכויות בנחלה על שמה, אולם לבסוף לא השלימו את הרישום משיקולי מס. האישה ציינה שבמהלך השנים הצדדים ביצעו תוספת בניה של כ- 30 מ"ר בבית המגורים וכן השקיעו כספים להשבחתו כגון בניית מטבח חדש, ריצוף, חלונות, שינוי בחלוקת חדרים פנימית, מרפסת ועוד – כל אלה לדברי האישה העלו את ערך בית המגורים זאת בנוסף להשבחת מטעי זיתים וירקות שעובדו על ידם ותוצרתם שווקה לצדדי ג'.

7.נוכח כל האמור טוענת האישה למחצית הזכויות בנחלה הרשומות על שם האיש ומכאן שיש ליתן לעמדתה סעד הצהרתי על היותה בעלים של מחצית מהם, להורות על פירוק השיתוף בהם ולחלק התמורה בהם שווה בשווה. כן עתרה האשה לסעד הצהרתי בדבר זכאותה לקבלת מחצית מכל הכנסות הנחלה (בכסף ובתוצרים) וההכנסות שמתקבלות מהשכרת הנכסים – והכל רטרואקטיבית מיום שעזבה את בית המגורים בחודש 8/19. האישה עתרה גם לאיזון משאבים ביחס למיטלטלין, לרכבים שבבעלותם וחשבונות הבנק הרשומים על שם האיש. האישה הוסיפה וטענה שקיימים הפרשי השתכרות אותם יש לאזן באמצעות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), שעה שהכנסתה עומדת ע"ס של כ- 12,000 ₪ כXXX וXXXX בXXXXX, בעוד שהאיש נהנה מהכנסה בסך של כ- 23,000 ₪ בחודש, לדבריה.

8.בכתב ההגנה טען האיש שלאישה אין זכויות בנחלה ובבית המגורים ומדובר בתביעה שהוגשה לצורך קבלת זכויות בניגוד לדין. על פי גרסתו, הוא הבעלים היחיד והבלעדי של הנחלה ובית המגורים הבנוי עליה וכל זאת שנים רבות בטרם הכיר את האישה.

לדבריו, הוא רכש את הנחלה יחד עם גרושתו בתחילת שנות ה- 80' של המאה הקודמת וזאת מכוח היותו בן ונכד למקימי הישוב XXXX, כאשר במסגרת הסכם הגירושין קיבל האיש את מחצית זכויותיה של גרושתו בנחלה, כנגד תשלום מלוא חובות הצדדים, כחלק מאיזון המשאבים שנערך ביניהם.