פס"ד בעניין פסילת ספרים ושומה כלכלית המבוססת על בדיקת אחוז תצרוכת חומר במסעדת בני הדיג

פתח דבר

1. בפניי ערעורים מאוחדים על שומות לפי מיטב השפיטה לשנים 2005-2012 (להלן – שנות השומה) שהוצאו למערערת לאחר שהמשיב הגיע למסקנה כי הדו"חות שהוגשו על ידה מגלים תוצאה עסקית בלתי סבירה בהשוואה למקובל בענף מסעדות הדגים.
2. המערערת, חברת דייגי נמל תל-אביב בע"מ (להלן – המערערת) הפעילה במשך שנות השומה מסעדת דגים במתחם נמל תל-אביב הידועה בכינויה "מסעדת בני הדיג" (להלן – המסעדה).
3. לאחר שהמשיב הגיע למסקנה כי המערערת מדווחת על אחוז חומר גבוה מעבר למקובל בענף מסעדות הדגים, נערכה על ידו ביקורת בעסק.

כתוצאה מן הביקורת נפסלו ספרי המערערת לשנות השומה בשל שורה של נימוקים וכן הוצאו השומות מושא הערעור.

ביסוד השומות מונח תחשיב כלכלי לעניין אחוז החומר הנצרך במסעדה שנערך על ידי הכלכלנית מטעם המשיב, גב' מלי בנמו (להלן – גב' בנמו או הכלכלנית מטעם המשיב או המומחית מטעם המשיב).

המערערת, מצידה, הגישה חוות דעת של גב' מרים ניצן, ששימשה כמנהלת המחלקה הכלכלית ברשות המיסים, התומכת במחזור המוצהר כפי שדווח על ידה למשיב ובאחוז החומר הגלום בו (להלן – גב' ניצן או הכלכלנית מטעם המערערת או המומחית מטעם המערערת).

4. בבסיס הערעור ניצבות מספר סוגיות:

האחת, פסילת ספרי המערערת לשנות המס 2005-2012 לפי סעיף 130(ב) לפקודת מס הכנסה לאור סטיות וליקויים מהותיים מהוראות ניהול פנקסים.

השנייה, שומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב למערערת על בסיס אחוז תצרוכת חומר במסעדה.

שלישית, התייחסות לחיוב המערערת בריבית רעיונית לפי סעיף 3(י) לפקודת מס הכנסה בשל יתרות חובה של חברות קשורות ולתאום הוצאות במערערת בשל הוצאות לחברה קשורה.

סוגיה נוספת שהייתה קשורה ליתרות חובה של בעל המניות במערערת אינה עוד על שולחן הדיונים. המערערת ציינה בסיכומי התשובה מטעמה (סעיף ט) כי "לעניין הריבית הרעיונית כבר הגיעו הצדדים להסכם שומות ביחס למשיכותיו של בעל המניות מר יוסי רבה והשומות לעניין זה שולמו על ידו". 

5. חלקו הראשון של פסק הדין יעסוק בפסילת ספרי המערערת וחלקו השני יעסוק ביסודות השומה לגופה על בסיס התחשיב הכלכלי.
6. בכל הנוגע לחיוב המערערת בריבית לפי סעיף 3(י) לפקודה – בדוחות החברה קיימת יתרת חובה של חברות קשורות הולכת וגדלה לאורך שנות השומה בגינה לא חויבה המערערת בהכנסת ריבית רעיונית לפי סעיף 3(י) לפקודת מס הכנסה, ומשכך הוחלט להוסיפה בשומה.

לטענת המשיב, המערערת לא הציגה טענות וראיות בנושא, גם לא בשלב המשפט. משבחרה המערערת לזנוח סוגיה זו בסיכומיה, יש לקבל את קביעת המשיב בשומה בסוגיה זו. 

7. בכל הנוגע לסוגיית תיאום ההוצאות לחברה קשורות – סוגיה זו לא נדונה במסגרת ההליך ונזנחה בסיכומי המערערת. התייחסות רפה לכך ניתנה על ידה בשלב סיכומי התשובה מטעמה: "באשר להוצאות שלא נמצאה להן אסמכתא, נדמה כי אף בהן ניתן להניח לטובת המערערת כי עסקינן בהוצאות ממשיות שיש לגביהן הסבר והגיון". הא ותו לא.

משסוגיה זו לא נדונה במסגרת ההליך, לא סופקו ראיות ואסמכתאות והמערערת אף לא עמדה בנטל מזערי להוכיח כי מדובר בהוצאות אמיתיות שהוצאו בייצור הכנסתה בשנת המס (2012), יש לקבל את קביעת המשיב בשומה בסוגיה זו.

8. ביחס לשנת 2011 הוטל על המערערת קנס גירעון בהתאם לסעיף 191(ב) לפקודה בשיעור של 15% מסכום הגרעון.