פס"ד בעניין פירוק שיתוף בבית המגורים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט יהורם שקד, בתמ"ש 58316-11-22), מיום 19.2.23, במסגרתה הורה על פירוק שיתוף בבית המגורים המשותף לצדדים (להלן: הנכס).

העובדות הצריכות לעניין

המבקש והמשיב הם אחים. הנכס נשוא ההליך הוא בית אותו רכשו הוריהם בשנת 2006 אשר נרשם על שם הוריהם בחלקים שווים ביניהם. אמם המנוחה של הצדדים (להלן: "האם" או "המנוחה") נפטרה בשנת 2022 כשהיא מותירה אחריה צוואה לפיה המבקש יורש את מלוא עיזבונה. מכוח צוואה זו זכה המבקש בזכויותיה בנכס (מחצית).

לאחר פטירת האם המנוחה ובשים לב להוראות צוואתה, העביר אביהם של הצדדים (להלן: האב) את זכויותיו בנכס (מחצית) למשיב במתנה.

בנכס מתגורר המבקש והוא עושה בו שימוש בלעדי.

ביום 27.11.22, לאחר העברת הזכויות מהאב למשיב, עתר המשיב לפני ביהמ"ש קמא בתביעה לפירוק השיתוף בנכס בהתאם לסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ( תמ"ש 88316-11-22).

ביום 13.2.23 הגיש המבקש נגד אביו תביעה לקביעת היקף עזבון האם ולפס"ד הצהרתי לפיו האם המנוחה זכאית למחצית מכלל הזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים עם האב מכוח הלכת השיתוף וכי למבקש, כיורשה, הזכות לבוא בנעליה (תמ"ש 27829-02-23. להלן: התביעה להיקף עיזבון). במסגרת התביעה להיקף העיזבון עתר המבקש למתן סעד זמני לאיסור עשיית דיספוזיציה בנכסים הרשומים על שם האב, לרבות בחלקו של האב בנכס, אשר טרם נרשם ע"ש המשיב משום שלדברי המשיב המבקש מסרב לאפשר כניסתו של מודד לנכס לשם עריכת מדידה וסיום הרישום. בהחלטה מיום 13.2.23 דחתה רשמת ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש לאיסור דיספוזיציה בכל הנוגע לנכס זה . יצוין כי ביחס לזכויות אחרות הרשומות על שם האב נתנה כב' הרשמת צווים האוסרים על האב לעשות דיספוזיציה במחצית הזכויות שעל שמו.

ביום 15.2.2023 קיים ביהמ"ש קמא קדם משפט בתביעת המשיב לפירוק השיתוף. במסגרת הדיון ניסה ביהמ"ש קמא לברר עם המבקש את טענות ההגנה שלו מפני התביעה לפירוק השיתוף. ביום 19.2.23 נתן ביהמ"ש קמא החלטתו במסגרתה קבע כי לאחר ששמע את דברי ב"כ המבקש בדיון ביום 15.2.23 ובחן את כתב הגנתו , לא מצא כי למבקש כל טענת הגנה מבוררת כלפי התביעה, לא כל שכן, כזו שיש בה כדי למנוע או לעכב את פירוק השיתוף. ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בנימוקים הבאים:

"