פס"ד בעניין ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב אשר חייב את המערער, האב, לשלם למזונותיהם של שני ילדיו

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת תמר סנונית פורר) מיום 7.12.17 (תמ"ש 60669-06-16) אשר חייב את המערער (להלן: האב) לשלם למזונותיהם של שני ילדיו, סך 1,500 ₪ בחודש לכל אחד מהם כפי שנפסקו המזונות הזמניים. בנוסף, לשאת במדורם והוצאותיהם בסך 1,760 ₪ וזאת החל ממזונות חודש אוקטובר 2016, באופן שיהיה על האב להוסיף את תשלום המדור כחוב מזונות החל מהמועד האמור עד חודש 12/17 וכי החל מחודש ינואר 2018 ישולם הסכום הכולל שנפסק למזונות ומדור.

כך גם חויב האב לשאת במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות ובמחצית ההוצאות החינוכיות של הילדים כתשלום למסגרות החינוכיות, שיעורי עזר, חוגים וקייטנות (להלן: המחציות).

רקע עובדתי ופסק הדין:

2. הצדדים נישאו ביום 4.4.11 ולהם שני ילדים, האחד יליד 16.1.12 אשר בעת מתן פסק הדין היה כבן 5 וחצי (להלן: הילד הראשון), והשני יליד 14.6.14 (להלן: הילד השני) ובעת מתן פסק הדין היה כבן 3 וחצי.

המשיבה (להלן: האם) עזבה את בית הצדדים המשותף עם הילדים בחודש אוגוסט 2016 ומתגוררת בדירה שכורה. האב נותר להתגורר בבית הצדדים וכשהוא אף משלם את תשלומי המשכנתא בגין הדירה בסך 3,800 ₪ לחודש וזאת על פי החלטת בית המשפט בתביעה רכושית.

ביום 3.11.16 נפסקו מזונות זמניים, אשר על פיהם חויב האב לשלם למזונות הילדים ומדורם סך של 1,500 ₪ עבור כל ילד וכך גם במחציות.

ביום 19.6.17 התגרשו הצדדים וכאשר ביום 16.7.17 ניתן פסק דין בתיקי משמורת הילדים, לאחר הסכמת הצדדים לאמץ את המלצות התסקיר. בהתאם נקבע כי משמורת הילדים תהא בידי האם וכאשר לאב נקבעו הסדרי שהות עם הילדים אשר על פיהם בימים ב' ו-ד' יאסוף אותם מהמסגרת החינוכית וישיבם למסגרת האמורה למחרת, וכך גם בכל סופ"ש שני ישהו הילדים עם האב מתום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד מוצאי שבת.

3. בהליך בפני בית משפט קמא טענה האם כי יש לחייב את האב בסך של 2,638 ₪ עבור מדור הילדים וסך של 4,900 ₪ עבור מזונות, סה"כ 7,538 ₪, וכך גם במחציות, לרבות טיפולים פסיכולוגיים. לטענתה, האב עובד כצלם אירועים עצמאי המתנהל במזומן ולא בכדי נמנע מלצרף ראיות בדבר הכנסתו. כך גם נטען כי האב אינו ממלא אחר הסדרי השהות ובאופן שנאלצה לעזוב את מקום עבודתה והכנסתה האחרונה הייתה בסך 2,700 ₪ בלבד כאשר עד אותו מועד השתכרה 4,200 ₪ נטו בחודש. כן נטען כי היא מתגוררת בדירה שכורה החל מחודש אוקטובר 2016, כאשר דמי השכירות החודשיים הינם 4,400 ₪, ובעת שהצדדים הורגלו לרמת חיים גבוהה.

4. מנגד, טען האב בכתב ההגנה כי הוא מוכן לשאת במזונות הילדים בסך 2,500 ₪ עבור שניהם יחד, ומנגד בסיכומים טען כי יש לבטל כלל את חובת המזונות עבור הילדים. לטענתו הכנסתו 6,800 ₪ כאשר בתצהיר נטען כי הוא משתכר 6,700 ₪ נטו לחודש.

בהתייחס להכנסת האם טען כי הכנסתה עולה על אשר טענה, זאת לאור התשלומים הרבים אשר היא עומדת בהם והמעידים על כושר השתכרות גבוה, בהפנותו לתשלום דמי השכירות הגבוהים וכאשר לשיטתו הכנסותיה עולות לסך של 10,000 ₪ לחודש לכל הפחות, בהוסיפו כי הוריה מממנים אותה באופן קבוע ויש לראות בכך הכנסה.

לעניין המשמורת, הסדרי השהות הינם כמעט כמשמורת משותפת וכי בניגוד לטענת האם הצדדים לא חיו ברמת חיים גבוהה.

5. בית המשפט הדגיש בפסק דינו כי מדובר בפסיקת מזונות של שני ילדים מתחת לגיל 6 במשמורת האם.

בשאלת השתכרות הצדדים, דחה בית המשפט את טענותיו של האב אודות עבודה נוספת של האם בבניית ציפורניים, ומנגד קבע כי לאור הסכומים בהם היא נושאת וכך גם לאור אשר הציגה יש לקבוע את ממוצע השתכרותה בסך 5,500 ₪ בחודש וכי בהתחשב בתוספת של 3,000 ₪ המזונות הזמניים ובהפחתת שכר הדירה נותר לה סך של 4,100 ₪ כהכנסה פנויה, וכאשר הוריה מסייעים בידה, אם כי לא הוכחו סכומים מדויקים ועל כן בית המשפט לא מצרף סיוע זה לקביעת הכנסתה.