פס"ד בעניין סילוק תובענה מחמת התיישנות על זכויות בנכס מקרקעין

1. בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה ולחלופין מחמת שיהוי ניכר.

2. בתמצית אציין כי התובעים הם יורשיה של א.א. ז"ל (להלן – המנוחה) והם עותרים לקבלת סעד הצהרתי על זכויות המנוחה בנכס מקרקעין מכוח "חזקת השיתוף" בינה לבין בעלה המנוח ר' ז"ל. כמו כן עתרו לסעדים נוספים שאין זה השלב להזכירם.

3. בשנות השישים של המאה הקודמת רכש המנוח דירה וזכויות בגג בניין ברחוב XXX בירושלים (הוצג חוזה הרכישה), ובני הזוג המנוחים, המנוחה ור' ז"ל, גרו בדירה. לבני הזוג לא נולדו ילדים משותפים, ברם למנוח היו ילדים מנישואים קודמים – הם הנתבעים (למען הדיוק נתבעת 2 איננה בתו של המנוח אלא יורשת של א' ז"ל – שהיה בנו של המנוח, אך היא באה בנעליו כיורשתו ועל כן ולמען הנוחות אתייחס לכל הנתבעים כמקשה אחת).

4. המנוח נפטר בשנת 1973.

המנוח הותיר אחריו צוואה בה ציווה בין היתר:

"א. את הדירה בה אני מתגורר ביחד עם אשתי המורכבת מחדר מטבח פרוזדור ושירותים ברחוב XXX ירושלים אני מוריש בזה מעכשיו ושעה אחת לפני פטירתי לאשתי גב' (המנוחה) ואחרי אריכות ימיה ושנותיה יעבור לחמשת בני.

ב. את הזכויות שיש לי בגג הבנין ברחוב  XXXירושלים אני מוריש בזה מעכשיו ושעה אחת לפני פטירתי לאשתי הגב' (המנוחה);

ג. את החדר והמרפסת שברח' XXX ירושלים בו נמצא כעת בית הכנסת .... והוא שייך לי אני מקדישו מעתה ושעה אחת לפני פטירתי למטרת בית כנסת.... "

5. בשנת 1974 ניתן צו קיום צוואה אחר עיזבון המנוח, ושניים מבניו – ג.א. ו-א' (ז"ל) – נתמנו למנהלי עיזבונו (אציין כי א' הלך בינתיים לעולמו בשנת 2017).

6. סביב שנת 1975 הגיעו מנהלי העיזבון להסכם מול המנוחה, ... ז"ל, בדבר ביצוע הוראות צוואת המנוח, ולא הועלתה במסגרת ההסכם כל טענה בדבר זכויות שלה בנכס.

7. בשנת 1983 מנהלי העיזבון נרשמו בפנקסי המקרקעין כבעלים של שני רבעים מכלל הזכויות בבנין, בעוד שהמחצית הנותרת של הזכויות בבניין בבעלות צדדים שלישיים. הבניין עדיין לא עבר פירוק שיתוף באמצעות רישום כבית משותף, ומשכך הבעלות בחלקה הינה לפי שעה "במושע" של כל הבעלים יחדיו. יצויין כי מנהלי העיזבון – ג.א. ו-א' – נרשמו בפנקסים בעצמם כבעלי הזכויות בנכס בצירוף הערה "מנהל עיזבון ר' ז"ל" בהתאם להחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי, בהליך למתן הוראות, שצורף לעיוני.