פס"ד בעניין מזונות לאור ההלכה החדשה בבע"מ 919/15

1. עסקינן בתביעה למזונות ומדור הקטינים שהגישה התובעת (להלן: "התובעת/ האם") כנגד הנתבע (להלן: "הנתבע /האב").
2. הצדדים הינם יהודים שנישאו זה לזו כדמו"י ביום  ****** והתגרשו זה מזו ביום *****. מנישואיהם נולדו הקטינים: ע', כבן 8 וחצי, וא', כבן חמש ועשרה חודשים.
3. הצדדים הסכימו לתת תוקף של פסק דין לתסקיר שהוגש, לפיו המליצה פקידת הסעד על משמורת משותפת, חלוקת זמני שהות באופן שבאמצע השבוע הקטינים ישהו עם האם בימים א, ג' ו-ה', ובימים ב' ו-ד' ישהו עם האב. בסופי השבוע ישהו הקטינים לסירוגין אצל האם והאב, מיום שישי מתוך המסגרת החינוכית ועד ליום א'. חגים וחופשים יתחלקו בין ההורים באופן שווה. 
4. התובעת מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה ב******, עלות השכירות עומדת על סך של 3,000 ₪ לחודש. הנתבע אף הוא שוכר דירה באותה העיר, שעלות דמי השכירות גם הם 3,000 ₪ לחודש.  
5. אין חולק כי הנתבע משתכר סך של 9,500 ₪ נטו בממוצע לחודש, אך הנתבע טוען כי הוא נטל הלוואות אותן הוא מחויב להחזיר בסך של 90,000 ₪ ובנוסף, הוא מחזיר סך של 1,250 ₪ בכל חודש לכיסוי הלוואה מבנק פועלים. לטענתו הוא גם מעביר להוריו 650 ₪ בחודש כסיוע כלכלי.

1. הצדדים חלוקים באשר להשתכרות התובעת. התובעת טענה כי משתכרת מעבודתה כסוכנת מכירות בחברת "********" סך של 7,000 נטו בחודש.

מנגד, טען הנתבע כי במשך כ-6 שנים עובר להגשת התביעות התובעת הועסקה כמנהלת תפעול ולוגיסטיקה והשתכרה כ-10,000 ₪ נטו לחודש. לטענת הנתבע, התובעת הפחיתה ממשכורתה במכוון לצורך ההליכים המשפטיים. לטענתו, לא בכדי התובעת לא צירפה תלושי שכר מחודש ספטמבר 2017 ממקום עבודתה החדש שכן לטענתו עזבה את עבודתה בחברת "******" והחלה לעבוד בתפקיד ניהולי בחברת "*****". על כן, עתר הנתבע שביהמ"ש יתחשב בהשתכרות התובעת בסך של 10,000 ₪ נטו לחודש, ויתחשב גם בפוטנציאל ההשתכרות של התובעת, שהינה בעלת שני תארים אקדמאיים, לעומתו – שהוא חסר השכלה אקדמאית או תעודת בגרות. 

1. התובעת עתרה לחיוב הנתבע בסך של 6,385 ₪ לחודש בגין צרכי הקטינים. הנתבע טען כי הסכומים הנדרשים מופרזים, והם כוללים הוצאות חינוך והוצאות רפואיות אותן הצדדים צריכים לשאת בחלקים שווים.
2. בתאריך 17.7.16 ניתנה החלטה למזונות זמניים בה נקבע כי על הנתבע לשלם לידי התובעת סך של 1,250 ₪ לחודש לכל קטין, וכן לשלם לידי התובעת 40% מדמי השכירות (בסך שלא יעלה על 1,200 ₪ לחודש). סה"כ חויב הנתבע בסך של 3,700 ₪ לחודש. נוסף על כך, נקבע כי על הנתבע לשאת במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות ומחצית ההוצאות החינוכיות.
3. ההלכה היהודית החלה בעניין דנן מחייבת את האב לזון את ילדו הקטין, עד גיל 6. בגיל זה, החובה המוטלת על האב הינה חובה אבסולוטית והיא כוללת חיוב לשאת בכל צרכיו של הקטין (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו"ע, יורה דעה, סימן רנ"א , סעיף ד). בגילאי 15-6 ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, בהתחשב ביכולותיהם הכלכליות ובחלוקת המשמורת הפיזית וזמני השהות בפועל (בע"מ 919/15, 1709/15 פלוני נ' פלונית ואח' [פורסם בנבו, 19.7.17]). מגיל 15 ואילך מחוייבים ההורים בכל צרכי הילד באופן שווה מכוח דיני הצדקה (ר' ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול פ"ד נ(1) 215, 219 (1996)).
4. כאמור, הקטינים הינם בני 8 וחצי ו-5 ועשרה חודשים.
5. סבורני כי יש להחיל באופן עקרוני את פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 כפי שהובאה לעיל במקרה דנן, אך תוך התחשבות בכך שאמנם נפסקה משמורת משותפת, יחד עם זאת זמני השהות אינם מחצית ומחצית באופן מדויק, שכן הקטינים שוהים עם האם באמצע השבוע שלושה ימים, ועם האב יומיים בלבד.
6. כאמור, אין חולק כי האב משתכר 9,500 ₪ נטו לחודש בממוצע.

באשר להשתכרות האם, ובבחינת תלושי השכר שצורפו, עולה כי האם השתכרה סך של כ- 9,500 ₪ לחודש בממוצע נטו (כולל שווי רכב בסך של 2,580 ₪) מעבודתה בחברת "*****". זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר שצירפה מעבודתה בחברת "*****" עולה כי קודם להגשת התביעה השתכרה סכומים גבוהים יותר.

לאור זאת, ובהתחשב בכך שלאם שני תארים אקדמאיים יש להניח כי פוטנציאל השתכרותה של האם גבוה יותר מזה של האב.

1. האם צירפה לסיכומיה פירוט תדפיסי כרטיס אשראי וחשבון בנק, לתמיכה בטענותיה באשר לצרכי הקטינים. מעבר לכך, הרי שבית המשפט יכול להעריך את צרכי הקטינים על פי רמת חייהם ועל פי ההלכה הקיימת (בתמ"ש (נצרת) 35921-05-13 ש.ל.ג. ואח' נ' מ.ג. פורסם בנבו (2013)).

יש לציין כי האם כללה בסך המזונות הנדרש על ידה סכומים הנדרשים עבור הוצאות חינוכיות והוצאות רפואיות חריגות. על הצדדים לשאת בהוצאות אלו בחלקים שווים, ואין לכלול אותם בצרכים ההכרחיים של הקטינים. נוסף על כך, איני מתעלם מטענת האב כי האם לא צירפה פירוט מלא של הוצאותיה, אך איני סבור כי יש לתת לכך משקל רב מדי. עוד אציין כי האם לא הוכיחה כי הקטינים חיו ברמת חיים גבוהה, כטענתה.

1. לאור זמני השהות של הקטינים עם הוריהם כפי שפורטו לעיל, ובהתחשב בכך שהכנסות הצדדים דומות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את האב לשלם לידי האם מזונות עבור הקטינים, ואין לפטור אותו מתשלום מזונות כלל, אך יש לפסוק מזונות בשיעור מופחת.