פס"ד בעניין מאומץ שתבע את אימו המאמצת ואת עיריית ירושלים על מעשי התעללות בתקופת ילדותו

ובעניין:
מדינת ישראל - משרד הבריאות - תחנה לטיפול בילד ע"ש אילן
(נתבעת בהודעת צד ג' מטעם עיריית ירושלים)
פרקליטות מ. ירושלים, מירית סביון

פסקדין

1. התביעה שבפניי עוסקת בהליך אימוץ שלא עלה יפה, נסיבותיו מצערות, ואין ספק כי נפגעו ממנו בהיבטים רבים הן הילד המאומץ והן האם המאמצת. מעשיה ומחדליה של האם המאמצת כלפי הבן המאומץ – הם עניינו של תיק כאוב זה, ובפרט השאלה האם במעשיה ביצעה כנגדו עוולות נזיקיות אשר גרמו לו נזקים, ומזכות אותו בפיצוי. כשאלה נפרדת, תיבחן אף אחריות הרשויות – מערך הרווחה בעיריית ירושלים מזה, והשירות למען הילד – מזה, לנזקים הנטענים.

2. התביעה שבפניי היא של מר א', כיום גבר בן 37, אשר אומץ בהיותו בן 7 שנים בידי גב' ח' א"ד ומי שהיה בעלה באותה עת – ב' א"ד. בתביעתו טוען א' לשורה של מעשים ומחדלים שבוצעו כלפיו בידי אמו המאמצת ואשר לטענתו מהווים מעשי התעללות קשים בו אשר גרמו לו, לטענתו, לנזקים ארוכי טווח ומסוגים שונים, בגינם הוא עותר לפיצוי כספי.

3. מלבד גב' ח' א"ד, הוגשה התביעה גם כנגד עיריית ירושלים, האחראית על שירותי הרווחה המוניציפאליים אשר לטענתו ידעה, באמצעות מערך העובדות הסוציאליות של העיריה, על התנהלות פסולה של ח' א"ד כנגדו אך לא פעלה בנדון; וכן נגד השירות למען הילד מטעם מדינת ישראל, גוף אשר טיפל בהליך האימוץ ואשר לטענת התובע ידע או היה צריך לדעת על חוסר התאמה של בני הזוג א"ד להיות הורים מאמצים.

4. אציין, כי התובענה הוגשה בשנת 2007, עת היה התובע ימים ספורים לפני הגיעו לגיל 25 שנים, וזמן קצר טרם מועד חלוף תקופת ההתיישנות. מאז, ובמשך שנים, התנהל התיק בפני מספר מותבים, אשר התחלפו מסיבות כאלה ואחרות. לא פחות משבעה דיוני ההוכחות התנהלו בפני המותב דנן, והתיק עב כרס, כולל הודעות לצדדים שלישיים, כפי שיפורט בהמשך, ובאה שעת הכרעה.

5. למען הנוחות מר א' יכונה להלן "התובע"; גברת ח' א"ד תכונה להלן נתבעת 1; עיריית ירושלים (מחלקת הרווחה) תכונה להלן – נתבעת 2; ומדינת ישראל - השירות למען הילד תכונה להלן נתבעת 3.

סיפור חייו של התובע ישמש רקע לדיוננו, העובדות המרכיבות אותו ברובן אינן שנויות במחלוקת: