פס"ד בעניין חובת עוסק להצמיד מחיר למוצר- אלבר ציי רכב נ' הרשות להגנת הצרכן

1. לפני בימ"ש ערעור בגין חיוב המערערת לפי חוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981, סעיף 22 ה בסך של 88,000 ₪ בגין הפרת סעיפים 17 (ב) (א-ג) לחוק.
2. לפני בימ"ש התשובה והתגובה לתשובה. שני הצדדים עמדו על כך שהם יחזרו על חלקים מדברים שנכתבו בדיון היום.

דיון והכרעה

3. לכאורה, הערעור עוסק בנושא שאינו מורכב, דהיינו חובת עוסק להצמיד מחיר למוצר שהוא מציע למכירה בחצריו, ובעניין זה בית המשפט כבר דן בערעורים בעשא 13561-09-18 דומיקר בע"מ נגד הרשות להגנת הצרכן ובעשא 61696-07-18 קרסו נגד השרות להגנת הצרכן.
4. הטענות שנדונו בערעורים הנזכרים לעיל חזרו עליהם גם כאן ובית המשפט לא מוצא לשנות מקביעתו כי הוראת החוק הינה ברורה ולפיה היה על אלבר להצמיד ליד כל מכונית את המחיר למכירה ולא כל מידע אחר מלבדו, אלא אם כן ביקשה להוסיף מידע נוסף מעבר למידע הנדרש על פי חוק.
5. אין מקום לאבחנות בין מכונית חדשה או משומשת או כל אבחנה אחרת שלא נקבעה מפורשות בחוק.
6. בערעור כאן לא נשמעו טענות מפורטות לעניין התשתית הראייתית שהציבה המשיבה בנספחים 3 לגבי הסניף בראשון לציון, 6 לגבי הסניף בפי גלילות, 7 הסניף ברחוב הפטיש ו-10 בעניין הסניף בנתיבות.
7. פרט לטענה רפה לגבי תשתית ראייתית לא מספקת, לא הובא תצהיר או כל ראייה אחרת לפיהן הפקחים ביקרו בנכסים אחרים או שהצילומים מסולפים או מעוותים או כל טענה אחרת ובית המשפט קובע כי דוחות הפעולה והתמונות משקפות ביצוע הפרה רבתי של הוראת החוק שחייבה את אלבר להצמיד ליד כל מכונית בחצריה, שעומדת למכירה, את המחיר למכירה.
8. אילו בכך היו נסתתמות טענות המערערת, כאן היה מקום לדחות את הערר.
9. אולם, מעבר לטענות שונות נוספות, 2 הטענות המרכזיות שבימ"ש מוצא לנכון להתייחס אליהן, הן כדלהלן:
10. הטענה הראשונה שהרשות חרגה מסמכותה עת חייבה את אלבר בעיצומים מעבר לעיצום אחד בגין כל מגרש.
11. בעניין זה, מתברר שהחוק קובע כי הרשות רשאית להטיל עיצום בגין כל הפרה.
12. לכאורה, הרשות על פי התוכן המילולי של החוק, עלולה היתה מבחינת המערערת, להשית עליה עיצום בקנה מידה בלתי מידתי.
13. הרשות החליטה לצמצם את הפגיעה במי שמוטלים עליהם העיצומים על ידי יצירת חישוב שמורכב ממספר משתנים שאמור להביא לתוצאה צודקת וסבירה.
14. כך למשל, מביאים בחשבון את היקף הפעילות של המפר, היקף ההפרה, ובעניין זה בימ"ש סבור שהשיקולים הם נכונים וצודקים, שהרי כדוגמא, אין להשית אותו חיוב על בעל מגרש קטן ובו 5 מכוניות באותו גובה חיוב שיושת על חברה גדולה עם מגרש רחב ידיים ובו עשרות מכוניות, כפי שמציעה המערערת.