פס"ד בעניין השלכותיה של מחלת הנפש על כשרותו של מצווה, אשר הותיר אחר מותו שתי צוואות

1. בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' סגנית הנשיאה, א. מירז) מיום 12.11.2020 ב-ת"ע 13736-06-15, במסגרתו נקבע, כי דינן של שתי צוואות אותן ערך המנוח במועדים שונים להתבטל, הואיל ובמעמד החתימה עליהן, היה המנוח בלתי כשיר להבחין בטיבן של הצוואות.

2. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלו:

המנוח יליד 1946, הלך לעולמו ביום x.x.2015 בהיותו גרוש, ואב לבן יחיד – המשיב, והותיר אחריו שתי צוואות:

בצוואה הראשונה (להלן: "הצוואה הראשונה"), אשר נערכה ביום 06.03.2003 ציווה המנוח את כל רכושו לבנו, המשיב, ובלשון הצוואה – "לבני יחידי" (סעיף 2 לצוואה הראשונה). עוד ובנוסף ציווה המנוח סכום בשיעור 20,000 $ לקרן "ליב"י", וציין ש"אני אוהב את חיילי ישראל אהבת נפש" (סעיף 6 לצוואה).

 בצוואה השנייה (להלן: "הצוואה השנייה") עליה חתם ביום 15.03.2004, הורה המנוח למכור את כלל רכושו "לכל המרבה במחיר" על-ידי מנהל העיזבון, ולזכות את בנו המשיב בסך של 36,000 $ . יתרת התמורה ממכירת כלל הרכוש, כך נקבע בצוואה, תופקד בקרן נאמנות בניהול מנהל העיזבון ונשיא הטכניון בחיפה, באופן ש"הקרן תיועד לחלוקת מלגות לחיילים קרביים אשר לומדים במוסד הטכניון ..." (ס' 2(ג) לצוואה). עוד ציווה המנוח שמיטלטליו יפוזרו "לצורכי צדקה" בהתאם לשיקול-דעת מנהל העיזבון.

המנוח מצא לנכון להסביר את מניעיו בסעיף 1 לצוואה זו: ".... אני מבקש להבהיר לכל ידידי ומוקירי ובני משפחתי, שצוואתי זו נעשית לאחר התלבטות קשה ומחשבות אין ספור. בני יחידי מתנכר לי שנים אחדות, נוטר לי איבה ואיננו מכבד אותי כמלוא הנימה. הדברים שאני אומר כאן נאמרים בעדינות כדי לא להשאיר משקעים יתרים לדורות הבאים אך נפגעתי עד עומד נשמתי מהתיחסותו של בני, שכבר איננו ילד, כלפי". 

לאחר פטירת המנוח, מונה עורך-הדין הפלר ביום 02.03.2015 למנהל עזבון זמני מתוקף הצוואה על-פי החלטת הרשמת לענייני ירושה בחיפה. המערער, מוסד הטכניון, עתר למינוי קבוע של מנהל העיזבון ולמתן צו לקיום צוואתו השנייה של המנוח, המשיב הגיש התנגדות לקיומה, והיועץ המשפטי לממשלה לא מצא טעם לקחת חלק בהליכים אלה.

3. בית משפט קמא קבע, "שהמנוח סבל כל חייו הבוגרים ממחלת נפש ואובחן כסכיזופרני-פרנואידי. בהתאם למצבו שידע עליות ומורדות אושפז גם באישפוז כפוי ,מספר פעמים ולתקופות זמן שונות, והיה נתון במעקב פסיכיאטרי. המנוח הזדקק לתרופות המתאימות על מנת לייצב את מצבו, ולא תמיד הקפיד על נטילתן. אין מחלקות שמחשבות שווא מסוגים שונים ליוו את המנוח לאורך ימיו וחזיונות השווא שהיו מנת חלקו הביאו אותו למצבי קיצון". בית משפט קמא נדרש לבחון את מצבו הרפואי והנפשי של המנוח ומאפייניו, והן את משמועתה והשפעתה של מחלתו לעניין כשרותו לערוך צוואה נוכח העובדה, כי המערער סבר שהמנוח הבין ויכול היה להבין טיבו של מעשה הצוואה בעת חתימתה, חרף מחלתו. המשיב סבר שלא כך היא, ושהצוואה ורצונו, כביכול, של המנוח מעוותים, ונובעים ממחלתו וממחשבות שווא.

4. ביום 15.11.2016, מונה בהסכמת הצדדים ד"ר איתן חבר, מומחה לפסיכיאטריה, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה הניח בפני בית משפט קמא ביום 18.04.2017 את חוות-דעתו, וביום 24.06.2018 את חוות-דעתו המשלימה.