פס"ד בעניין הצהרת מוות והמשך פעילות העלאת יהודים מהתפוצות

בעניין המנוח: ס.ק.  

הוגשה ביום 21/3/16 בקשה להצהרת מוות במתייחס למר ס.ק..

ב"כ היועמ"ש הגיש תגובתו ביום 20/7/16 ושם ציין כי אין בדעתו להתערב ביחס לאמור בבקשה.

מהבקשה הנתמכת בתצהיר ובמסמכים נוספים עולה כי התאריך הידוע לאחרונה שבו נראה היה שהנעדר עדיין בחיים היה בערך במחצית חודש פברואר 1997.

צויין בבקשה כי המבקשת לא הגישה בקשה להצהרת מותו של הנעדר מחוץ לישראל.

צויין בבקשה כי בשנת 1996 החליטו המבקשת ובעלה, הנעדר, לעלות לישראל.

השלטונות באירן הסכימו להנפיק דרכונים למבקשת ולילדים, אך סירבו להנפיק דרכון למר ס.ק..

המבקשת וילדיהם עלו לארץ בדרך חוקית והנעדר נרשם באמצעות המבקשת במשרדי הסוכנות היהודית בישראל לעליה לישראל בדרך בלתי חוקית.

איש קשר מטעם השירותים החשאיים עמד בקשר עם המבקשת ובאמצעות המבקשת הודיע לנעדר כי עליו להתכונן ליציאה.

בפברואר 1997 התקבלה כי על הנעדר יחד עם אחיו מר א' וכן יהודי נוסף מאירן לצאת לדרך וכך עשו ביום חמישי –  12/2/97 כאשר יצאו לדרך בטיסה מטהראן למקום המפגש מעבר לגבול פקיסטאן.

על פי מה שנרשם בבקשה וכן נמסר היום מפיו של בנו של הנעדר, ככל הנראה בסמוך להגעתם לנקודת המפגש עם המבריח, נצפתה הקבוצה ע"י המשקיף, נכנסת לבית המבריח ולאחר יומיים ששהו שם בוצעה פשיטה על המקום ע"י שלטונות פקיסטאן.