פס"ד בעניין החלטת ועדת הערעורים על פי חוק הנכים לגבי הכרה בפגיעה בראייה ובלסת

השופטת עינת רביד:

ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים (כבוד השופט בדימוס רמי כהן, ד"ר חנינה קכל ועורכת הדין חנה גלאי) (להלן: הוועדה) על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: החוק) בגדרו דחתה הוועדה את ערעורה של המערערת לגבי הכרה בפגימה בראייה ופגימה בלסת.

רקע בתמצית ותנאי השירות

1. המערערת, ילידת 1989, התגייסה לשירות חובה בחודש XXXX 2007 בפרופיל 97. המערערת יועדה לשרת כתצפיתנית.

לאחר הגיוס סיימה קורס תצפיתניות והוצבה לשרת בתפקידה בXXXXX  ובהמשך שירתה כתצפיתנית בXXXX [ראו למשל בפרוטוקול חקירתה הנגדית עמוד 22 שורה 32 עד עמוד 23 שורה 8 וכן כפי שעולה מתשובת נציב קבילות חיילים (להלן: נקח"ל) מיום 29.7.2008, מסמך 202 לתיק הרפואי (להלן: ת"ר)].

אין מחלוקת כי עבודה כתצפיתנית היא עבודה קשה המחייבת ישיבה שעות מול מחשב ללא יכולת להסיר את עיניה מן המסך. ראו "הקלה" שקיבלה מרופא המרפאה ביחידה, ד"ר קגן,  ביום 25.3.2008 "כל שעה רבע שעה הפסקה תוך הסתכלות למרחק" (מסמך 31 לת"ר), פעולה שלא יכלה לבצע ללא פטור רפואי. המערערת תיארה בתצהירה, והדבר לא נסתר, כי העבודה מול המסך התבצעה במשמרות בנות 6-4 שעות לאחריהן ניתנו 6 או 8 שעות מנוחה, כאשר פעמים רבות נדרשה לשבת אף מעל לאותן שעות בשל מחסור בכוח אדם. השהות בבסיס הסגור התבצעה בתקופות לאורך של שלושה שבועות ברצף. המערערת החלה לסבול מבעיות ראייה וכאבי ראש כשלושה חודשים לאחר הגעתה למוצב והצליחה להגיע לרופא רק כשלושה חודשים לאחר מכן, כאשר במרץ 2008 ניתן לה לראשונה פטור מעבודה מול מחשב בשל בעיות הראייה.

ביום 25.3.2008 הנחה רופא היחידה שהמערערת לא תעסוק עוד כתצפיתנית עד לסיום בירור תלונותיה לגבי הראייה – 21 ימים (ראו תשובת נקח"ל הנ"ל וכן מסמך 30 לת"ר). המערערת טענה שהנחייה זו לא כובדה.

ביום 25.8.2008 (שנה לאחר הגיוס) שונה השיבוץ של המערערת והיא הועברה לשרת במפקדת האוגדה הממונה על הגדוד בו שירתה, שם הפסיקה לשרת כתצפיתנית. 

2. אין מחלוקת, שהמערערת שוחררה מן השירות ביום 2.3.2009 לאחר שהפרופיל הרפואי שלה הורד ל- 24, כאשר הפגימות שנרשמו לה היו "מחלה במפרקי הלסת או שריר הלעיסה הגורמת הפרעה תפקודית קשה ביותר עם סיכויי החלמה"; "מחלות האף הגורמות הפרעה בנשימה"; "הפרעה בתפקודים דו עיניים (העדר ראיית עומק מלאה STEREOPSIS)"; ואלרגיה קלה.
3. לאחר שחרורה המערערת הוכרה על ידי קצין תגמולים כנכה בתחום הנפש (בקשר סיבתי של גרימה) ובתחום האלרגיה (בקשר סיבתי של החמרה). בשל נכויות אלה נקבעו למערערת 22% נכות קבועים.
4. המערערת תבעה גם הכרה בפגימה בראייה ובפגימה בלסת כתוצאה מהשירות, אולם קצין התגמולים דחה את תביעתה (ראו החלטת קצין תגמולים מיום 23.2.2014). הפגימה בראייה נדחתה בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר משה לוסקי, מומחה לרפואת עיניים (להלן: מומחה המשיב לעיניים) והפגימה בלסת נדחתה בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר שלמה ברק, מומחה לניתוחי פה ולסת (להלן: מומחה המשיב ללסת), אשר קבע, בין היתר, שלמערערת אין נכות בלסת.
5. המערערת הגישה לוועדה חוות דעת של ד"ר שמואל פרידלנד, מומחה לרפואית עיניים (להלן: מומחה המערערת לעיניים) וחוות דעת של ד"ר שרון אילון, מומחית ברפואת הפה (להלן: מומחית המערערת ללסת). המשיב הגיש חוות דעת מגיבות של המומחים מטעמו, כאשר חוות דעתו המגיבה של מומחה המשיב לעיניים הסתמכה על בדיקה של ד"ר חנה קפלן, אורטופטית (להלן: האורטופטית). המערערת הגישה לוועדה גם תצהיר מטעמה וכן תצהיר של אביה, אשר הוצא מן התיק ולא שימש בסיס לפסק הדין (החלטה מפרוטוקול עמוד 7). המערערת והמומחים, אך לא האורטופטית, נחקרו.

תמצית פסק הדין של הוועדה

6. אשר לפגימת הראייה קבעה הוועדה שלא הוכח בפניה מאיזה חודש ועד איזה חודש שירתה המערערת כתצפיתנית במוצב; מתי ישבה בחמ"ל ומתי במוצב; היקף השעות בהן נדרשה לשבת מול מחשב בחמ"ל; מה היה עליה לעשות לעומת מה שנדרשה כשהייתה תצפיתנית במוצב; ומתי עשתה בשירות עבודות משרדיות.
7. הוועדה קבעה כי היא דוחה את הערעור בעניין הפגימה בעיניה של המערערת מהנימוקים הבאים: אין ראיות לתקופת החשיפה של המערערת כתצפיתנית, שכנראה גם אם הייתה מוכחת אינה משנה את התוצאה; אין הוכחה הנסמכת על אסכולה רפואית ידועה לקשר בין הפגמים בעיניה של המערערת לבין תנאי שירותה; הוועדה מאמצת את חוות דעת מומחה המשיב לעיניים הנתמכת בתוצאתה גם במכתבה של האורטופטית; גם מומחה המערערת לעיניים אינו משוכנע שתנאי שירותה של המערערת הם שגרמו לפגימות עיניה ובכל מקרה אינו סבור שהצבא הוא שגרם לה את הפגמים בעיניה; נטל ההוכחה מוטל על המערערת להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפגמים בעיניה ונטל זה לא הורם.
8. אשר לפגימת הלסת קבעה הוועדה בתחילת פסק דינה, שככל שטענת המערערת היא לקשר בין מצבה הנפשי לפגימה בלסת הרי שעליה לפנות להליך של "נכות מוסבת" לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 המתנהל בפני הוועדות הרפואיות ולא בפני וועדות הערעור (ראו ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן פ"ד מה(5) 374 (1991).
9. אולם הוועדה דחתה הערעור בגין פגימה זו משום שקבלה את חוות דעתו של מומחה המשיב ללסת, אשר קבע שלמערערת אין כלל נכות בלסת והעדיפה את חוות דעתו בסוגיה זו על פני חוות דעתה של מומחית המערערת ללסת. דהיינו הכרעת הדין בפגימה זו הייתה כי "אין נכות" למערערת בלסת.
10. נציין שהוועדה אף קבעה שלא הוכח שהמערערת התלוננה פעמים רבות על פגימות בלסת והן לא זכו למענה, כפי טענתה, אלא הוכח שהפניה הראשונה שלה לגורמים צבאיים בעניין זה הייתה בסמוך לשחרורה, כאשר כבר לא שירתה כתצפיתנית.