פס''ד בעניין הוספת לינה אצל האב

הצדדים הם בני זוג אשר נישאו זה לזו בשנת 2006.

מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים משותפים, *** ו - ***, ילידי 2007 ו - 2010. הבן *** בעל צרכים מיוחדים ומתקבלת עבורו קצבת נכות מאת המל"ל.

נישואי הצדדים לא עלו יפה והם התגרשו זה מזו בשנת 2015.

ערב גירושיהם הגיעו הצדדים לכדי הסכם גירושין כולל, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה ביום 26.1.2015.

בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי הילדים יהיו במשמורתה של האם. נקבעו בהסכם זמני שהות של הילדים עם האב פעמיים בשבוע כולל לינה, ובכל סוף שבוע שני עד מוצ"ש. כמו כן נקבעה בהסכם הגירושין חבות של האב במזונות הילדים.

בחודש פברואר 2017 הגיש האב שתי תובענות: למשמורת משותפת והגדלת זמני השהות ולהפחתה במזונות הילדים.

התביעה להפחתת מזונות הסתיימה בפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת ורדה בן שחר ביום 15.6.17. על פסק הדין הנ"ל הגיש האב ערעור, וזה הסתיים בפסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 17.9.18. מדברי הצדדים עולה כי האם הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובקשה זו תלויה ועומדת בבית המשפט העליון.

בהליך הקשור למשמורת ולזמני השהות לא ניתן פסק דין סופי. ביום 14.3.17 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת ורדה בן שחר, בהסכמת הצדדים, במסגרתה הורחבו זמני השהות של האב עם הילדים לשהות נוספת בימי חמישי אחת לשבועיים בשעות אחר הצהריים וללא לינה. מאז לא נעשתה כל פעילות בתיק וזו חודשה בחודש פברואר 2018, עם וככל הנראה בעקבות החלטת כב' השופטת ורדה בן שחר המתריעה מפני מחיקת ההליך מחוסר מעש.

עם פרישתה של כב' השופטת בן שחר בחודש ספטמבר 2018, הועבר התיק לטיפולי.