פס"ד בעניין הוכחת שיעור הריבית המוסכמת

השופט י. אטדגי:

1. שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט ארז שני) ב-תמ"ש 53679-02-14.

כיוון שהערעור העיקרי הוא עמ"ש 20292-10-17, יכונו המערערים בו (שהם גם המשיבים בערעור האחר) – "המערערים", וכך גם לגבי המשיב בו (המערער בערעור האחר), שיכונה – "המשיב".

2. י.ל. ז"ל (להלן – המנוח) נפטר ביום 3.7.12, כשגילו קרוב ל-90.

אשת המנוח, א.ל. ז"ל נפטרה לפניו (ביום 11.2.10).

לבני הזוג לא היו ילדים.

המערערות 1-4 הן אחייניותיו של המנוח (בנות שתי אחיותיו, שנפטרו לפניו).

המערער 5 הוא אחיינה של אשת המנוח (בנה של אחת מאחיותיה, שאף היא נפטרה).

המשיב הוא בעלה של פ.ג., אחיינית נוספת של אשת המנוח (אחות המערער 5).

3. המנוח ערך שתי צוואות: האחת – מיום 13.1.11, שבה הוריש את עזבונו למערערות 1-4, לאחייני אשת המנוח (ובכללם המערער 5 ופ.ג.) וכן למשיב, כשחלקו של האחרון היה 14% מהעיזבון;

השנייה – מיום 15.12.11 (שנשאה גם תאריך 12.12.09), שבה הוריש את עזבונו למערערות 1-4 ולמשיב בלבד, כשחלקו של האחרון היה 23% מהעיזבון.

במסגרת הליך משפטי נפרד שהתנהל בין הצדדים נקבע, כי יש לקיים את הצוואה השנייה.

לא הוגש על כך ערעור.

4. למנוח היו נכסי מקרקעין רבים, ששימשו למסחר ולמגורים.