פס"ד בעניין הבדל בין "מסירת צוואה" לבין "בקשה לקיום צוואה"

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה מיום 22.6.2020, שניתנה ע"י כב' השופטת הדס גולדקורן בתיק ת"א 29005-09-18 (להלן: "בית משפט קמא") בגדרה הורה בית משפט קמא כדלקמן:

"לצורך קידום ההליך שבפניי, המבקש ימציא לתיק בית המשפט העתקי שלוש צוואות של המנוחה ויגיש בקשה לקיום צוואה בפני הרשם לענייני ירושה. הנ"ל יבוצע בתוך 30 ימים מהיום".

(להלן: "ההחלטה מושא הערעור").

הצדדים וההליך בפני בית משפט קמא

2. המבקש הינו דודם של המשיבים, אביהם של המשיבים נפטר בשנת 2008. המשיבים הינם נכדי המנוח א.ט. ז"ל, אשר נפטר בשנת 2011 (להלן: "המנוח") והמנוחה ד.ט. ז"ל, שנפטרה בשנת 2017 (להלן: "המנוחה"), למנוח ולמנוחה היו שני ילדים – י.צ. שיבדל"א (הוא המבקש), וי.ש., שכאמור, נפטר עוד בחיי ההורים והמשיבים הינם ילדיו.

3. כשבע שנים לאחר פטירת המנוח, ביולי 2018, הגיש הנכד, משיב מס' 1, בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח, ובספטמבר 2018 הגיש המבקש התנגדות לצו ירושה ובמסגרתה טען כי המנוח הותיר אחריו צוואה מיום *** שהיא צוואה תקפה ושרירה ולפיכך אין ליתן צו ירושה. נוכח זאת, הורתה הרשמת לענייני ירושה בחיפה כי הבקשות תועברנה לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה. ביום 3.10.18 קבע בית משפט קמא כי ככל שבידי המבקש צוואה מקורית, עליו להגיש בקשה לקיום צוואה בפני כב' הרשמת לענייני ירושה, שאם לא כן, תימחק ההתנגדות ויינתן צו ירושה. באוקטובר 2018 הגיש המבקש בקשה לקיום צוואות המנוח והרשמת לענייני ירושה העבירה את הבקשה לבימ"ש קמא. בימ"ש קמא הורה לצדדים ביום 31.5.20 להודיע בידי מי נמצאת הצוואה המקורית של המנוחה. ביום 11.6.20 הודיע המבקש כי בידיו שלוש צוואות מקוריות של המנוחה, הצוואה מיום XXX, מיום YYY ומיום ZZZ (להלן: "צוואות המנוחה"). בשל הודעה זו, נתן בית משפט קמא את החלטתו, מושא בקשת רשות הערעור.

תמצית טענות הצדדים

4. ביום 19.7.20 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. לטענתו, חרג בימ"ש קמא מסמכותו, עת דרש להגיש את עותקי צוואות המנוחה, ועת דרש להגיש בקשת קיום, שהרי אין כל מקור חוקי לחייב אדם לקיים צוואה. צוואה הינה דבר פרטי ואישי, ואין להורות על הגשת עותק מהצוואה, מבלי להזדקק תחילה לזהות הצדדים ומעמדם ביחס לעיזבון המנוחה, ולעמדתו, משיב 1 (ו/או יתר המשיבים) אינם יורשי המנוח. משהורה בימ"ש קמא כי על המבקש להגיש בקשה לקיום צוואה, הדבר פוגע במעמדו של המבקש, ככל שיחפוץ להתנגד לצוואה.

5. בתשובתם, ביקשו המשיבים לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתם, עיקרון כיבוד רצון המת הינו עיקרון יסוד בדיני ירושה. מכוח סעיף 75 לחוק הירושה, אין זכות להעלים צוואות ולהסתירן, אלא ישנה חובה חוקית למוסרן בפני הרשות המוסמכת, קרי הרשם לענייני ירושה.

צדק בימ"ש קמא, עת הורה על הגשת צוואות המנוחה, דבר שיש בו כדי להגיע לחקר האמת ועשיית צדק. צוואה אינה דבר שנכתב לצרכים פרטיים, אלא מהווה את רצונו האחרון של הנפטר, וזאת במטרה ליישמו ולבצעו בפועל. מסירת צוואות המנוחה אינה פוגעת במעמדו של המבקש להגשת התנגדות. יתכבד המבקש ויגיש את צוואות המנוחה לרשם, הרשם יפעל לקיומן, והמבקש יוכל להתנגד להן אם כך יחפוץ.