פס"ד בעניין דמי מזונות ודמי טיפול בראי זמני שהות מצומצמים ביותר עם האב, שאושרו בניגוד לעמדת האם

לפני תביעת משמורת וזמני שהות (תלה"מ 52992-02-19) ותביעת מזונות (תלה"מ 52931-02-19).

תקציר ההליכים

1. התובעת, חסרת דת, והמשיב, יהודי, הכירו בשנת 2013 וניהלו מערכת יחסים, ממנה נולדה הקטינה. הצדדים נפרדו בחודש ינואר 2018. התובעת והקטינה עברו להתגורר בדירה שכורה ב---, ואילו הנתבע נותר להתגורר בדירה השכורה ב-- ששימשה את בני הזוג. לנתבע קטינה נוספת ממערכת יחסים קודמת.

2. ביום 29.7.18 פתחה התובעת בהליך יישוב סכסוך (י"ס 63766-07-18) אשר נסגר ביום 23.1.19. ביום 21.2.19 הגישה התובעת את התביעות דנן, בד בבד עם בקשה למזונות זמניים. ביום 12.3.19 ומשלא הוגשה תגובת הנתבע, ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים בהיעדר תגובתו. כתב הגנה בתביעות דנן הוגש ביום 10.4.19, בד בבד עם בקשה לעדכון דמי המזונות הזמניים. ביום 14.4.19 ניתנה החלטה ופסק דין חלקי בו קבעתי בהסכמת הצדדים, בין היתר, כי משמורת הקטינה תהיה בידי האם.

3. תסקיר עו"ס לסדרי דין הוגש ביום 13.6.19 ("התסקיר הראשון") ובו המלצה לזמני שהות לפיהם בשלב זה באמצע השבוע האב ישמור על קשר טלפוני עם הקטינה על בסיס יומיומי, ולאחר חצי שנה יעדכן את האם על יום בו ייפגש עם הקטינה באמצע השבוע. כמו כן האב ייקח את הקטינה פעם בשבועיים בשבת ופעם בחודש לסוף שבוע כולל לינה. בתסקיר פירטה עו"ס לסדרי דין את חשיבות הקשר בין האב לבת לאחר הפרידה, אך הביאה את עמדת האב כי לא יוכל להתראות עם הבת יותר מפעם בשבועיים, לאור קשיי פרנסה.

4. זמני השהות נקבעו במסגרת החלטה מיום 10.10.19 בה קבעתי בין השאר שהאב ישהה עם הקטינה בכל סוף שבוע מסיום המסגרת ביום ו', פעם אחת עם לינה ביום ו' ופעם אחת מיום שבת בשעה 10:00 והחזרתה לבית האם במוצאי השבת עד השעה 20:00 ("החלטת זמני השהות"). החלטת מזונות זמניים מאותו היום ניתנה על בסיס החלטה זו, ובה קבעתי כי בהינתן הדין החל, יחס ההשתכרות בין הצדדים וזמני השהות, האב ישלם לאם בגין מזונות הקטינה סך של 1,160 ₪ וכן יישא בסך של 1,240 ₪ כהשתתפות במדור ואחזקתו, ובסה"כ 2,400 ₪ ("החלטת המזונות").

5. קדמי משפט התקיימו ביום 10.7.19 ו-3.11.19. דיון הוכחות התקיים ביום 26.2.20 ודיון נוסף בו נחקרה עו"ס לסדרי דין התקיים ביום 8.6.20.

6. ביום 26.1.20 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש בה טענה שהאב אינו מקיים את החלטת זמני השהות ובמסגרתה ביקשה להטיל עליו קנס או מאסר, בהתאם לאמור בפקודת בזיון בית משפט. המשיב דחה את טענות האם וטען כי מקיים מפגשים עם הקטינה במתכונת שנקבעה, מלבד מספר בודד של מקרים שבהם נבצר ממנו מלהגיע. החלטה בבקשה ניתנה ביום 11.6.20 ("ההחלטה בבקשת הביזיון") בה דחיתי את הבקשה, מן הנימוק כי הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט אינו ההליך המתאים בנסיבות.

7. תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת הוגש ביום 5.1.20 ואילו מטעם הנתבע ביום 11.2.20. סיכומים הוגשו על ידי התובעת ביום 30.6.20 ומטעם הנתבע ביום 3.8.20.

8. זה המקום להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, שנבע מריבוי תיקים שהבשילו למתן פסק דין באותו זמן, עקב הדחיות בתקופת מצב החירום.