פס"ד בעניין בקשה להפחתת דמי מזונות

תביעה להפחתת מזונות.

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר, אשר ניהלו קשר זוגי ללא נישואין והתגוררו יחד בעיר XXX בבית משפחת התובע. מקשר זה נולד להם הקטין ד' ביום XXX. זמן קצר לאחר הולדתו נפרדו דרכי הצדדים והנתבעת עזבה את העיר XXX עם הקטין.

כיום מתגוררת הנתבעת בXXX עם הקטין, בן זוגה, בנם המשותף (יליד XXX) וכן בנו של בן זוגה מנישואיו הקודמים (השוהה בביתם פעמיים בשבוע ובכל שבת שניה). התובע מתגורר בעיר XXX עם בתו הקטינה (ילידת XXX), שנולדה לו לאחר פירוד הצדדים.

1. ביום 14.5.14 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים (במסגרת תמ"ש 54497-05-13;   ולהלן: "פסק הדין" או "ההסכם"), בו חויב התובע במזונות הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש (כולל הוצאות מדור וחינוך), בתוספת מחצית הוצאות רפואיות חריגות. כן הוסכם שאם לא יפרע התובע את תשלום המזונות במשך חודשיים רצופים, יאמיר סכום המזונות לסך של 2,000 ₪ לחודש.

1. בפסק דין מיום 15.11.13 (שניתן בהעדר הגנה בתמ"ש 54528-05-13) נקבעה המשמורת על הקטין בידי הנתבעת ולא נקבעו זמני שהות של הקטין עם הנתבע. בפסק הדיון מיום 14.5.14, שאישר את הסכמת הצדדים לחיוב במזונות הקטין, צוין: "בית המשפט שמע את דברי הצדדים כי בכוונתם לפעול לחידוש הקשר שבין הנתבע לבין הקטין ובית המשפט מברך גם על כך. לצורך העניין הסכימו הצדדים לעתור בבקשה לישוב סכסוך על מנת שבית המשפט יפנה אותם ליחידת הסיוע". סוגיית חלוקת זמני השהות של הקטין לא הוסדרה עד כה, ואין מחלוקת בין הצדדים כי מעת פסק הדין התראה הקטין עם התובע פעמים ספורות בלבד, ומאז שנת 2015 שמונה פעמים בלבד, כאשר הנתבעת מביאה את הקטין לבית התובע בXXX. 
2. ביום 17.6.20 עתר התובע בתביעה דכאן להפחתת מזונות הקטין לסך של 750 ₪ לחודש. לדבריו, חל שינוי נסיבות מהותי לאחר מתן פסק הדין בין היתר מאחר ולפני כשלוש שנים  הפך להורה המשמורן הבלעדי על בתו הקטינה (ובכך נמנעה השמתה במסגרת חוץ ביתית), והוא אשר נושא בעול גידולה באופן בלעדי ללא כל סיוע או תמיכה. כן טוען התובע שיש להתחשב בפער הגדול בהכנסות הצדדים (לטובת הנתבעת), ובעובדה שהכנסתו הדלה אינה מספיקה לתשלום המזונות שנפסק ולקיומו ולקיום הקטינה.

1. הנתבעת טוענת לדחיית התביעה בהעדר שינוי נסיבות המצדיק את פתיחת הדיון מחדש בנושא המזונות. לדבריה אין התביעה ממלאת אחר הדרישה ההכרחית (ואף המקדמית) להגשת התביעה בתום לב משאין התובע פורע את דמי המזונות כסדרם ואינו עומד בהוראות ההסכם. כן לטענתה עובדת הולדת הבת הנוספת אינה מהווה עילה להפחתת מזונות משניתן היה לצפות אותה בעת פסק הדין שכן התובע ניהל כבר אז זוגיות עם אם הקטינה שהתעברה בסמוך לאחר מכן, וכי מדובר בצדדים צעירים שבהכרח ניתן היה לצפות שיתקשרו בזוגיות חדשה ושייוולדו להם ילדים נוספים. מכל מקום, טענה שאף היא נדרשת לשאת בעול גידול בנה הנוסף. לדבריה הכנסת התובע דווקא גדלה מאז החתימה על ההסכם, וכן עליו למצות את פוטנציאל השתכרותו. עוד הדגישה הנתבעת שמדובר בסכום מזונות הנמוך משמעותית מהסכומים הנהוגים בפסיקה, וממילא אין בו כדי לספק את צרכי הקטין (כך שהיה מקום לעתור להגדלת המזונות חלף הפחתתם) והיא אשר נושאת בכל עול גידול הקטין.

1. פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה המזונות בהתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב בעבר [ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3) 187 (להלן: עניין פייגה); ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח(1) 767  (להלן: עניין קם)]. בהקשר זה הודגשכי: "פסק דין בענייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות; מכאן נקבע, כי ניתן לפתוח את הנושא מקום שהשתנתה מהותית התשתית העובדתית עליה בוסס פסק הדין" (בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית ([פורסם בנבו, 13.6.16) פסקה כ"ה (להלן: בע"מ 3984/15)). גם במקרה בו הצדדים מגיעים להסכמות בעניין מזונות הקטין וההסכם קיבל תוקף של פסק דין, אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש אם נתגבש שינוי מהותי של הנסיבות [עניין קם, פסקה 6]. בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק – כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת.

1. על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע שעל שינוי הנסיבות להיות מהותי על מנת להצדיק דיון מחדש בפסק דין חלוט בענין מזונות, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב [בע"מ 3984/15, פסקה כ"ה].