פס"ד בעניין ביטול דמי מזונות

לפני תביעה של האב לביטול מזונות ולחלופין להפחתתם. לטענת האב, תביעתו נשענת על שני אדנים: ניכור הורי ומרדנות של הקטינים כלפיו וכן שינוי נסיבות במצבו הכלכלי.

האם הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה. לאחר עיון בחומר שלפני ושמיעת הצדדים בדיון שהתקיים 6.5.24 וכן עיון בבקשה ובתגובות, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לסלק תביעה זו על הסף.

ואלו נימוקי:

1. עסקינן במקרה מצער ביותר בו אב בוחר, מרצון ובאופן מודע ומתוכנן, לנטוש את ילדיו הקטינים [ביניהם תאומים בני XXX שנים] ולהתנער מכל חובותיו ומאחריותו ההורית כלפי הקטינים.

   כפי שיפורט להלן, אזי לאורך כל הדרך מאז אישור הסכם הגירושין ואילך, פועל האב בכוחניות, באופן חד צדדי לשינוי ההסכמות, תוך שהוא מציב "עובדות בשטח" לפי רצונו וצרכיו, ללא התחשבות בצרכיהם של הקטינים או באם, מאלץ את האם להגיש פעם אחר פעם תביעות בניסיון לאכוף על האב את חובותיו הן מכח הסכם הגירושין והן ע"פ הדין, ללא הצלחה.

     

   כיום - האב אינו מקיים זמני שהות עם הקטינים, מטיל את האשמה והאחריות לכך על האם וזאת באופן בלעדי, אולם, כפי שעוד יפורט- לא הגיש כל תביעה בעניין זה, לא פנה להדרכה הורית, לא עתר לתיאום הורי או לכל סעד אחר, אלא הותיר ללא היסוס את עול גידול הקטינים על כתפי האם, מבלי להביט לאחור, שעה שמדובר בקטינים, ביניהם תאומים בני XXX בלבד! אשר זקוקים לדמות אב ולידו המלטפת והמחבקת.

    

   תשלום המזונות אשר מהווה השתתפות של האב במימון צרכי הקטינים, הינו הנדבך האחרון שנותר והחובה האחרונה שנותרה וגם ממנה מבקש האב, ללא הנד עפעף, להתנער, כך שבכוונתו להותיר את מלוא עול גידולם של הקטינים על כתפי האם וזאת באופן בלעדי.

    

   לכך אין ליתן יד.

    

2. ולדברים בהרחבה: אין חולק כי ביום XXX אושר בבית הדין הרבני הסכם גירושין מיום XXX, אשר קיבל תוקף של פסק דין.