פס"ד בסכסוך מתמשך בין אחים הנוגע למוסך

לפניי סכסוך מתמשך בין אחים בנוגע למוסך למכונאות רכב, חשמלאות רכב ומיזוג אוויר                 (להלן – "המוסך"), אותו ניהלו במשותף משך שנים רבות, ובנוגע למקרקעין במושע, עליהם פועל המוסך במשך כל השנים, הנמצאים ברח' XXX ת"א וידועים כ- 898/145,888 חלקים המהווים כ-130 מ"ר בגוש XXX חלקה XX (להלן – "המקרקעין").

ראשיתו של הסכסוך בתביעות הדדיות בקשר עם הזכויות במקרקעין. ביום 15.1.2014 ניתן פסק דין הצהרתי, לפיו מחצית הזכויות במקרקעין שהיו רשומות על שם התובע ירשמו ע"ש הנתבע (תמ"ש 12949-09-10), ונדחתה תביעת התובע לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין (תמ"ש 1973-10-10). ערעור על פסק הדין בביהמ"ש המחוזי נדחה ביום 4.6.2015 (עמ"ש 27886-02-11); ובקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון נדחתה אף היא ביום 18.10.2015 (בע"מ 4639/15).

המשכו של הסכסוך בשתי תובענות שהובאו להכרעתי, כדלהלן:

האחת, תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין ובגין הרווחים המתקבלים מהמוסך כעסק חי בשנים 2003 ועד 2011 (להלן – "התביעה לדמי שימוש") (תמ"ש 17115-03-11).

השנייה, תביעה הצהרתית לפירוק השיתוף במקרקעין ובמוסך (להלן – "התביעה לפירוק השיתוף") (תמ"ש 61040-01-17).

תביעה נוספת לתשלום דמי שימוש במוסך ובמקרקעין בתקופה שלאחר הגשת התובענות הנ"ל (תמ"ש 18448-02-18), נמחקה על בסיס הסכמה מיום 29.3.2018, כי פסק הדין שיינתן בתמ"ש 17115-03-11 יתייחס גם לתקופה בין שנת 2011 ועד מועד מכירת המקרקעין.

רקע עובדתי

1. התובע והנתבע הם אחים, ובבעלותם זכויות במקרקעין, בחלקים שווים.

2. במשך שנים הפעילו הצדדים מוסך במקרקעין (להלן גם – "העסק"). במהלך השנים 1980 - 1993 היה התובע העוסק המורשה הבלעדי של המוסך ואילו הנתבע היה עובד שכיר; ומתחילת שנת המס 1994, היה הנתבע העוסק מורשה הבלעדי של המוסך ואילו התובע היה עובד שכיר במוסך.