פס"ד בסוגיית חיוב בן ממשיך בפיצוי אחיו בגין השקעה או השבחת המקרקעין

השופט נ. סילמן

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת דהן חיון) מיום 27.3.22 שעניינו תביעה לתשלום דמי שימוש בגין נכס מקרקעין והוצאות אחזקתו, ותביעה להחזר שווי השקעות שבוצעו בו.

רקע עובדתי –

1.המערערים והמשיבים הם בני זוג נשואים. המערער והמשיב הם אחים, ילדיהם של ח' ז"ל שנפטר ביום 25.9.2004 ושל ט' ז"ל שנפטרה ביום 11.5.2008 (להלן: "המנוחים"). המנוחים, היו בעלי זכויות ובני רשות במשק מס' ...., ב-מ' הידוע גוש .... חלקה .... (להלן: "המשק" ). המשיב הוכרז כבן ממשיך במשק עליו בנוי הנכס מושא המחלוקת.

2.בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים שעניינם בבקשת המערערים ואחים הנוספים לבטל את הכרזת המשיב כבן ממשיך במשק. בסופו של יום נדחתה תביעת המערערים בהתאם לפס"ד של בית משפט שלום מיום 15.3.14 שאושר ע"י ערכאת הערעור ביום 28.10.14 ונקבע שאין לבטל את ההכרזה. ביום 6.1.2015 ניתנה החלטת בית המשפט עליון הדוחה את הבקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש המחוזי.

3.המשיבים עתרו לסילוק ידם של המערערים מהנכס, וחיובם בתשלום הוצאות אחזקתו ובדמי שימוש בעבור 7 השנים הקודמות להגשת התביעה. המערערים מנגד הגישו תביעה כספית במסגרתה עתרו לקבוע שפינוי הנכס יעשה בכפוף לשיפוי בעבור ההשקעות שלטענתם ביצעו בנכס, בסך של 3,016,140 , כמפורט בחו"ד שמאית שהוגשה על ידם.

4.הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד חלקי ביום 5.6.16 בהתאם לה המערערים פינו את הנכס בסוף חודש אוגוסט 2016, ונקבע שהתביעות הכספיות יתבררו במאוחד.

5.לטענת המשיבים, הזכויות במשק נתונות להם שכן הוכרזו כבן ממשיך בהתאם לרצון ההורים המנוחים עוד בשנת 1982, ופעלו להסדיר את כל הדרוש מול הרשויות, והחל משנת 1972, מנהל המשיב את המשק ואחראי לכלל ההתחייבויות הכרוכות בכך, והוא ובני משפחתו התגוררו בבית הוריו.

6.המשיבים טענו כי מעבר המערערים לבית ההורים התאפשר אך ורק בשל רצונם הטוב, לאור מצבם הכלכלי הקשה אותה העת. לגרסתם, נקטו בהליכים כשהבינו שהמערערים משלמים רעה נגד טובה, ולאחר שפנו אליהם בדרכי נועם עובר להגשת התביעה ובקשו שיפנו את הנכס. משלא הועילה דרישתם פנו בתביעה לסילוק וחיוב בדמי שימוש החל למן המועד בו התנגדו לזכותם כבן ממשיך, קרי מיום 1.5.08 ועד למועד הפינוי בפועל, כמו גם לחייבם להשיב את התשלומים בהם נשאו בעבורם והקשורים עם המגורים בנכס.

7.אשר לתביעה הכספית שהגישו המערערים, טענו המשיבים כי מדובר בתביעה מופרזת. המערערים ביצעו תוספת בניה לבית טרם מות האב המנוח בשנת 2004 ועל כן אין להם כל זכות חזרה. ההשקעות היחידות שבוצעו לאחר פטירת המנוחים היו הצמחיה והחלפת הריצוף, ואלה נעשו ללא אישור.

8.עוד טענו המשיבים, כי המערערים לא הוכיחו ביצוע ההשקעות הנטענות ועלותם. אין בחוו"ד השמאי כדי להבהיר עלויות במועד בו בוצעו ההשקעות הנטענות וכדי למלא הפגם באי הוכחת התביעה.